ההשתלבות שלנו בחיים מעורבים עם הציבור החילוני גורמת לפעמים להתנגשויות עם קיום ההלכה. לדוגמא: שימוש באינטרנט מתנגש עם שמירת העיניים עבודה משותפת חושפת אותנו לבעיות של לשון הרע, הרצון הטוב לזכות את ציבור הנשים ברחיצה נפרדת (עם מצילה) גורם לבת דתיה להשתתף בקורס מעורב למצילים, ועוד. איפה עובר הגבול? מתי ניתן להכניס את עצמינו למצבים בעיתיים מצד ההלכה?

אין תשובה חד משמעית לכל שאלותיך. כל נושא צריך להיות נדון לגופו. אגב, הייתי מגדיר זאת אחרת לא כיחסי דתיים -חילוניים אלא מחיר ההשתלבות במודרנה. נסתפק בשאלתך הראשונה: "האינטרנט". מן הראוי לשאוף לכלי טהור, אך כל עוד אין כלי כזה דינו כהליכה ברחוב. כאשר אין דרך אחרת מותר ללכת ברחוב אך אסור ללכת למקומות שבהם אין הכרח להימצא. הוא הדין השימוש באינטרנט. אמנם יטען הטוען שכלי זה אינו הכרחי כלל. אך מי שסבור שכלי זה הכרחי כי הוא נחוץ לעבודתו דינו כנ"ל ועליו להימנע מלגלוש למחוזות שאינם הכרחיים. השאלה היא האם ניתן לסמוך על כל אדם שיעמוד בכך. בפרט נוער? שמעתי הצעה שיש להנהיג באינטרנט את הלכות ייחוד שאדם לא יגלוש לבדו אלא רק בהימצאות אנשים כשרים במקום. הבעיה חמורה וטרם נפתרה ובינתיים יש להבין את השוללים באופן מוחלט את השימוש באינטרנט. בעיה דומה קיימת בטלויזיה אולם בה נראה יותר לומר שהיא אינה הכרחית היא אינה מכשיר עבודה אלא מכשיר בידורי.