שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

עשרה שמות לשמחה

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

י סיון תשס"ט
שאלה
כתוב במסכתות קטנות (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לד): "עשרה שמות נקראת שמחה אלו הן: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדוה, תפארת ועליצה". מה ההבדל בין כל אחד מהם, שהרי אני מבין שהם אינן סתם מילים נרדפות?
תשובה
אביא לך פירוש מתוך קונטרס ברכת חתנים שנכתב על ידי הרב מאיר מינצברג: ראשית יש להבין שהשמות האלו הם שמות של שמחה שנוגעות לשמחת החתן והכלה. שמחת החתן והכלה מתגלות אצל החתן ואצל הכלה בצורה אחרת. האיש הוא מחזר אחר אבדתו. הוא מרגיש חסר ללא אישה ולכן הוא מחפש וצורת הקשר שלו עם האישה הוא בכל עת למצוא את אבדתו, כלומר, להרגיש חסר ולשמוח בכך שהוא מצא את אהבתו. האיש הוא אקטיבי בחיפושו אולם כשהוא מוצא את אבדתו הוא שמח שמחה פנימית יותר. ואילו האישה הדרך שלה הוא בעצם הפניה של האיש אליה. האישה שמחה בכך שהיא נאהבת שהיא מחוזרת על ידי האיש. האישה מרגישה שיש לה מציאות כשהיא חוזרת למקום הטבעי והבסיסי שלה. בברכה יש עשר לשונות של שמחה כשהם מסודרות בצורה של זוגות. חמש לשונות שמתארות את השמחה של החתן בעת חתונתו וחמש לשונות המתארות את השמחה של הכלה בעת חתונתה. על שמחת האיש נאמר: ששון, גילה, דיצה, אהבה, שלום על שמחת האישה נאמר: שמחה, רינה ,חדוה, רעות. שמחת האיש היא ראשית עצם הששון שזו שמחה כשאדם מוצא מה שהוא מחפש. הששון הוא בא בסוף תהליך, כלומר, כשאדם זוכה שפעולה שהוא חפץ בה נשלמה. כמו שכתוב שמחים בצאתם וששים בבואם. זה מתגלה בצורה של שמחה פנימית וזו הגילה הליבית. השמחה של האיש היא לא ריגעית אלא היא קבועה בליבו לאורך זמן זהו לשון דיצה. תוכן השמחה והמציאה היא מציאת הדבר שהוא אוהב. אדם מצא אהבה. והיא זו שנותנת לו הרגשת השלמה ושלום. אצל האישה הלשונות במקביל. כנגד הששון על עצם המציאה אצל האישה יש שמחה על עצם היחס שהיא מקבלת מהאיש בכך שהאיש רוצה בה. לא מדובר על כך שהאישה מרגישה שהיא הגיעה לתוצאה אלא עצם העיסוק של החתן בה משמח את האישה בשמחה הווית. הרינה לעומת הגילה היא האמירה בפה. אצל האישה השמחה צריכה לבוא לידי ביטוי בפועל באמירה בפה על כך שהיא שמחה שהיא אישה נאהבת. החדווה לעומת הדיצה שהוא תקועה בלב החדווה היא הגילוי בכל האברים ובגילוי חיצוני שכל כל הטוב שיש בזמן השמחה. לכן הכלה היא נראית כל כך ביופיה משום ששמחה היא מתפשטת בכל אבריה החיצונייים. ורעות זוהי הלשון שמדגישה שאם אצל האיש השמחה היא על עצם היות לו אישה והרגשת השלמתו אצל האישה השמחה קשורה לכך שהיא לא מרגישה אבודה והיא מרגישה את הרעות ולמי היא שייכת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il