פעמים רבות שמעתי שיעורים על החשיבות של לקדש את החומר, ובמיוחד בארץ ישראל, ומנגד במקומות רבים מבוארת מעלת הפרישות, כמו למשל במסילת ישרים ונתיבות עולם למהר"ל. ובכן, מה עדיף להנות מחיי עולם הזה או לפרוש מהם?

ככלל יש שלוש מדרגות. המדרגה הראשונה היא לחיות חיים רגילים בעולם הזה, לשמוח בכל הדברים הטובים שיש בו, ולהודות לה' על כל ההנאות בברכות הנהנין ובתפילה. המדרגה השנייה הגבוהה יותר, היא לפרוש מהנאות העולם הזה שהן הנאות חומריות, קטנות וחולפות. ולעומת זאת להקדיש את תשומת הלב לעולם הרוח, לתיקון המידות וללימוד התורה. ומדרגה זו ראויה רק למי שיכול לקיים אותה בשמחה, מתוך הבנה אמיתית שההנאות הרוחניות חשובות ויקרות מההנאות החומריות. המדרגה השלישית היותר גבוהה, היא לאחר הפרישות שהדגישה את מעלת הנצח לעומת העולם הגשמי החולף, לחזור לחיי העולם הזה ולגלות דרכו את הקודש. ובמדרגה זו היא המעולה שבה השמחה הגדולה, שמחה שכוללת את מכלול האישיות, ועל ידה נעשה קידוש ה' שלם בעולם. צריך אדם שלא לרמות את עצמו, ולא לטעון שהגיע למדרגה השלישית בעוד שהוא במדרגה הראשונה. אמנם לעיתים קורה שאדם הנמצא במדרגה הראשונה מתעלה בעניין מסוים או בזמן מסוים למדרגה השנייה או השלישית. וכן צריך להיזהר שלא לקפוץ למדרגה השנייה בעוד הוא שייך למדרגה הראשונה.