שמעתי שהנצי"ב מפרש שאין הכוונה שתורתם פחותה יותר כביכול, אלא אדרבה נותן ע"כ משל לאדם שנמצא בבית מואר ואמרו לו לצאת, הוא לא ישים לב לדברים שהיו בבית וכדו’ ואדם שמגשש באפילה מתקל בכל חפץ ויודע טוב מאוד היכן כל דבר נמצא. ובמדרש רבה לך לך כתוב עה"פ והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו - חשכה - זו יוון וכו’ שניסו להשכיח התורה, וכתב הרב יצחק הוטנר זצ"ל שדווקא ע"י השכחה אז מנסים בפלפול לדעת מה ההלכה, וכן מה שאמרו שביום אבלו של משה נשתכחו 3000 הלכות ובא עתניאל בן קנז והחזירן בפלפולו, וכך מסביר שבבבל היה יותר שכחה ונשתכחו הלכות ולכן התלמוד בבלי מנסה יותר לפלפל בהלכות. א"כ מה שדרשו מהפסוק אין זה מוכיח על גריעות תורתן, אלא אדרבה מוכיח על טיבותן ועדיפותן משל ישראל שע"י מיצוי ההלכה ע"י כל אדם שכך מקים ותן חלקנו בתורתך, ובני בבל היו יותר חריפים, וכן אמרו במנחות שאחד מאמוראי א"י אמר על שמועה אחת מבבל "בבלאי טפשאי אמרי שמעתא חשוכא" ואז רבא מתרץ את קושיתו ולכאו’ נראה שע"כ מן שמיא גרמו שדווקא התלמוד הבבלי זכה לפירסום ולא הירושלמי. א"כ מדוע הרב אמר על דברי הרב סולובייצ’יק זצ"ל את הפסוק נ"ל הלא אדרבה זה מוכיח על כמה שהם טובים יותר מבני ישראל.

אמת שמבחינת הדקדוק בפרטי הפרטים, יש מעלה לנמצאים בחושך, וכפי שתקנו חכמים לבדוק חמץ בלילה, שאור הנר הקטן יפה לבדיקה. ובדיעבד אחר שחטאנו ולא זכינו לגלות את אור התורה בשלמות בארץ ישראל, ירדנו לגלות, ועסקנו בגילוי הפרטים, עד שלבסוף נחזור לארץ ישראל והתורה תתגלה בכלליה. לכן אף שיש יתרון מסוים לתורת חוץ לארץ, ההוראה הכללית היא כתורת ארץ ישראל, ואף בתלמוד הבבלי מסכימים לכך, שהם הביאו בסנהדרין את המימרא שתורת בבל נחשבת במחשכים. וזו כוונת חז"ל בחגיגה שאין ביטול תורה גדול יותר מהגלות. וכוונתם ביטול תורה באיכות, בחסרון ההבנה הכללית. ובדברי רבי צדוק הכהן מלובלין ומרן הרב קוק נתבארו הדברים באריכות.