האם יכולה האשה לומר לפתע: "איני ניזונת ואיני עושה" בכל שלב בחיי הנישואין?

קודם שאענה על השאלה מן ההיבט ההלכתי, האמת צריכה להיאמר שכאשר צריך להפעיל את ההלכה בנושא "הזכויות הממוניות בין בעל לאשתו" זה אומר שהמצב בבית לא בריא, זוג שחי בשותפות מלאה לא שואל במה אני מחויב והיכן אני יכול להתחמק מחובות אלא חי בהרמוניה מלאה. מן השאלה עולה שהמצב בבית לא כך, ואם הזוג רוצה שהיחסים יהיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" (וכאן ההר הוא ביתכם), המצב רק יחמיר. כאמור, הדבר אינו מומלץ אך לעצם השאלה. יש יכולת לאישה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה, אלא שיש לדעת מה כלול באמירה זו: א.לפי חלק מהדעות לא תוכל האישה לחזור בה ולומר שרוצה לחזור ליזון אלא אם בעלה מסכים (אבן העזר פ סעיף ד'). ב. לפי חלק מהדעות, כסות (ביגוד) כלול במזונות ואם הבעל לא זן ג"כ אינו חייב בכסות (שם). ג. אף שאומרת איני ניזונת ואיני עושה, לפי חלק מהדעות, בכל אופן חייבת להמשיך בעבודות הבית, לבשל, לאפות וכדו' (ב"ש סימן פ' ס"ק כ"א). ד. יש לעיין בבית מאיר ראש סימן פ', שכתב שאפשר שאינה צריכה לומר איני ניזונת ואיני עושה כדי ליזון מעצמה כיון שאינה עושה במלאכה הכתובה במשנה, וממילא תוכל לחזור בה כשתרצה לכולי עלמא. זה לשון השו"ע (אבן העזר הלכות כתובות סימן סט סעיף ד'): "מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך אם אמרה: איני ניזונית ואיני עושה, שומעין לה. הגה: וע"ל סימן פ'. י"א דכל אשה האומרת: איני ניזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונית ואני עושה ויש חולקים וכל שאינה ניזונית, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות . אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו. ( אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לך) ". הרב אברהם דוב זרביב