בפרשת השבוע אנו רואים כי משה רבינו שחי רוב שנותיו בבתי הגויים, אם זה מילדותו שגדל בבית פרעה ועד בגרותו שחי אצל חותנו במדין, האם יתכן להסיק כי משה רבינו הלך בדרכי ה’ בזמן גלותו? וכיצד ציפורה רעיתו בזמן שהמלאך המשחית הגיע ידעה כי הסיבה היא בעצם בגלל שבנם לא נימול, הרי כל זמן שחיו במדין ואני מניח שזה היה יותר משמונה ימים מאז שבנם נולד המלאך המשחית לא התערב ועתה כשהם מגיעים למצרים הוא פתאום מבקש לקחת את נשמת בנם? והיכן גם מצינו כי כל מי שלא נימול דינו מיתה? הרי בני ישראל שנולדו במהלך 40 שנות מסעם לא נימולו ויהושוע היה צריך למולם בכניסה לארץ ישראל, אזי כיצד התחייב בנו של משה מיתה המקרה זה? לתשובתך אודה

פרשה זו מלמדת אותנו שבשעה שאפשר לקיים את המצוה צריך לקיים ולא לדחות. כנראה שלפני כן לא היה אפשר לקיים את המילה מאיזה סיבה ורק. כשיצאו ממדין והגיעו למלון יכלו לראשונה לקיים את המצוה. ומשה בגלל מעלתו הקב"ה דיקדק עימו יותר, שמדקדקים בצדיקים כחוט השערה.