האם יש איסור הלכתי לקנות תעודת סל, שעוקבת אחר מניות של חברות שבבעלותן יש בין היתר קניונים הפועלים בשבת? (תעודת סל הינה נייר ערך המקנה למחזיק בה תשואה על פי מדד כלשהו. מנפיק התעודה מבטיח לקונה להחזיר לו את כספו בתום תקופה מסוימת, בתוספת אחוזי העלייה במדד אחריו התעודה עוקבת, או בניכוי הירידה במדד זה. ההבדל המהותי בין "תעודת סל" ובין "קרן נאמנות" ו"פיקדון מובנה" הוא שהלקוח יקבל בדיוק את שיעור התשואה),

התשובה בקצרה: נראה שיש להתיר (לפי רוב הפוסקים) למי שקונה תעודת סל הכוללת חברה של קניונים הפועלים בשבת, כאשר המניות הינן בשיעור קטן שאינו מקנה לבעלים שליטה או זכות השפעה בחברה. התשובה בהרחבה: לסוגיית הבעלות על מניות של חברות הפועלות בשבת ע"י גוים או יהודים ישנן השלכות שונות, כגון: איסור ריבית, חמץ בפסח, ופעילות בשבת (ראה תחומין יב עמוד 399). נתייחס במסגרת זו רק לעניין בו עוסקת השאלה דהיינו בעיית פעילות החברה בשבת ע"י יהודים. הבעיות שיש לדון בהן: א.שכר שבת ב.הנאה ממלאכת איסור בשבת ג.מראית עין ד.איסור "לפני עיוור" ,ו"מסייע לדבר עבירה". א.שכר שבת. שכר שבת הוא שכר המקבל על פעולה שנעשתה בשבת אפילו בהיתר, כגון שכר חזנים ומלמדים. וההלכה היא שאם השכר עבור השבת ניתן יחד עם השכר של ימות החול, הדבר מותר משום שזהו שכר שבת בהבלעה. הדין נזכר בשו"ע וברמ"א (רמה,א) "וי"א שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסק ביומו (ב"י), אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול, ובשבת עסק האינו יהודי לבדו, מותר לחלוק עמו כל השכר, דאינו יהודי אדעתא דנפשיה קא עביד, ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת, כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות; ומ"מ לא יטול שכר שבת אלא בהבלעה עם שאר הימים (ר"ן פ"ק דשבת סוף פרק כל כתבי)", ונזכר שוב בסימן רמו (סעיף א'). לכן, בנידון שלנו בנוגע לרווחים של המניות בשבת יש להתיר מטעם שבאים בהבלעה עם הרווחים של ימות החול. ב.הנאה ממלאכת איסור בשבת זו לשון הבית יוסף (או"ח סימן רמד): "כתב סמ"ג במצוות לא תעשה סימן ע"ה (כד ריש ע"ד) תניא במכילתא (בא פרשה ט) כל מלאכה לא יעשה בהם, לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הגוי מלאכתך. משמע מכאן שאסור לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין ביום טוב בין בשבת דאורייתא, אבל אם מסר לו הישראל [המלאכה] מערב שבת מותר ובלבד שיהיה בביתו של גוי כאשר ביארנו בהלכות שבת (יט ע"ג). אמנם י"ל שהיא אסמכתא בעלמא שאם היתה מן התורה לא היו חכמים מתירין לעשותה אף בביתו של גוי ואף מסרה מערב שבת. ולשון לא יעשה הכתוב בתורה מוכיח קצת שהיא דרשה גמורה". מרן בשולחנו הערוך (רמג,א) ביאר יותר שיחשדוהו "שכל הריוח של ישראל ושכר את האינו יהודי בכך וכך ליום, ונמצא אינו יהודי עושה מלאכה בשליחות של ישראל". האיסור של אמירה לגוי היא משום שבות, כלומר איסור דרבנן, וכאן ישנו חשד שהישראל אמר לגוי להיות שלוחו. המשנה ברורה (ס"ק ה) מסכם את הדברים: "וזהו איסור גמור כמו שאמרו בכמה מקומות דאמירה לא"י שבות, ואסמכוהו אקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם, ולא כתיב לא תעשה לרמז דאפילו ע"י אחרים לא יעשה, ואפילו כשעושה בעצמו מלאכה של ישראל בשבילו ג"כ צריך למחות בידו." עסק בבעלות משותפת עם גוי העובד בעסק בשבת כרוכה בשני איסורים, מראית עין שהגוי הוא שלוחו של היהודי לעשות מלאכה בשבת, וכמו כן הנאה ממלאכה בשבת (משנ"ב פתיחה לסימן רמ"ג). אם הגוי נוטל את כל הרווחים ונותן ליהודי שכר חודשי או שנתי קצוב, ישנה הבעיה של מראית עין שיחשדוהו שעשה את הגוי לשלוחו. אולם אם הרווחים בשבת כולם שייכים ליהודי אלא שהגוי מקבל שכר קצוב על פעולתו, הרי שיש כאן איסור נוסף של הנאה ממלאכה בשבת. באיסור מראית העין בבעל מניות נדון לקמן בסעיף נפרד. את האיסור של הנאה ממלאכה בשבת ניתן לפתור בשני אופנים: 1. אם הגוי עובד בקבלנות ואינו שכיר יום, הרי שאינו מחויב לעבוד בשבת דווקא, ואם בכל זאת בחר לעבוד בשבת הרי שעושה זאת על דעת עצמו ואינו שלוחו של היהודי. 2. היהודי מתנה מראש בחוזה השותפות עם הגוי תנאי לפיו הרווחים של שבת יהיו שייכים לגוי, והרווחים של ימי החול שייכים ליהודי. עד עתה עסקנו בבעלות רגילה של יהודי על עסק הפועל בשבת, כעת נדון בגדר הבעלות של מניות של חברה הבע"מ נסחרת בבורסה. החוק האמריקאי מגדיר את הבעלות בזו הלשון: "חברת מניות רשמית היא אישיות משפטית עפ"י החוק, אשר בכוחה לרכוש לעצמה נכסים, להיות לוה ומלוה, לשכור לעצמה פועלים, היא אישיות בפני עצמה לגמרי נבדלת מהאנשים שהם בעל המניות, באופן שהנכסים שלה שייכים לחברה עצמה, ולא לאנשים הפרטים בעלי המניות, גם מי שהוא בעל חלק הגדול שבמניות אין לו שום בטוחות בנכסי החברה, החובות שלה המה על האחריות של החברה עצמה, ואי אפשר לבעל חובות שלה לגבות מנכסים הפרטים של בעלי המניות, האישיות של החברה נבדלת מבעלי המניות, אף אם כמעט כל המניות שייכות לאדם אחד, בעל המניות הוא רק בעל של המניות, אבל אין לו בעלות בנכסי החברה. יתרון מעלה בהחלפת שותפות לחברת מניות, היא, שהאחריות של בעלי המניות מוגבלת רק לסכום שיוי המניות שלהם, מה שאין כן בשותפות, כל שותף אחראי בעד כל החובות של העסק, אם לא שהוא שותף מוגבל לשותפות מוגבלת, וגם אז יהי' כל אחראי ביחד עם שותפיו, אם רק באופן של אי זהירות עושה דבר שיש לחשוב למשתתף בהנהלת העסק. בעלי מניות אינם בעיני החוק בעלים של העסק, העסק היא דבר נבדל לגמרי מאת בעל המניות, בעלי מניות הרגילים אין להם חלק בנכסי החברה בעצמם, אבל יש להם חלק בהריוח שלהם, כפי מספר האחוז שלהם בהעסק". פוסקי הדורות האחרונים נחלקו באופן הגדרת הבעלות של בעל מניות בחברה. המבוכה בעניין נובעת מכך שמחד גיסא בעל חוב של החברה אינו יכול לגבות חובו מרכושם הפרטי של בעלי המניות אלא מנכסי החברה בלבד, וישנה הפרדה בין החברה ונכסיה לבין בעלי המניות. מאידך גיסא ניתן לומר להיפך, שהיות והחברה ומנהליה אינם רשאים לעשות בחברה דבר שאינו לטובת בעלי המניות, ובכוחם של בעלי המניות להתכנס ולקבל החלטות מרחיקות לכת בנוגע לחברה ומנהליה, יש להגדיר אם כן את בעלי המניות כבעלים של החברה. אמנם לפי הגדרה זו, יש לחלק בין מניות המקנות שליטה בחברה וזכות הצבעה, לבין מניות שאין להן כל אופי של שליטה. המהר"י הלוי (ח"ב סימן קכ"ד) והמהרש"ג (יו"ד ג,ה) כתבו כצד הראשון שבעלות על מניות הינה אישיות משפטית נפרדת ואינה מוגדרת כבעלות בחברה עצמה, לכן בתנאים מסוימים התירו להחזיק במניות בחברה הפועלת בשבת אף אם יש לו כח החלטה וזכות הצבעה. אך המנחת יצחק (ח"ג,סימן א') והאגרות משה (אבן העזר ח"א סימן ז') חילקו בין מניות שליטה למניות ללא השפעה והבעת דעה. דעה שלישית בעניין היא דעת ה"משנה הלכות" (חלק ו סי' קמה,רעז), הוא דוחה בנחרצות השיטה הסוברת שאין כאן בעלות ממונית רגילה, וסובר שבעלות במניות היא שותפות לכל דבר אלא שהתנו תנאים ביניהם, ואינו מחלק בין מניות שליטה למניות ללא השפעה, ובעת שמחלקים בעלי המניות את הדיוידנטים (רווחי החברה) ביניהם מקבל כל בעל מניה לפי חלקו בלי קשר לכמות המניות ויכולת ההשפעה שיש לו. וכתב כך: "אמנם בעניותי בכמה תשו' ביררנו בעזה"י דכל תאגיד (קארפ' בלע"ז) הוא באמת שותפות ככל שאר שותפות אלא שהשותפין התנו בעצמם שלא ישתעבדו בעסק זה אלא שעבוד נכסי ולא שעבוד הגוף והו"ל האי קארפ' כעין שדה שעשאו אפותיקי דמבואר בגמ' דמהני שלא יהי' עליו שעבוד הגוף ולא שעבוד שאר נכסי. הכא נמי כן היא שהשותפין עשו האי כסף שהניחו במסחר זה (קארפ') אפותיקי וכל מי שישא ויתן עמהם בעסק זה על תנאי זה הוא נכנס שאם לא יהי' מעות ממה שישלם לא ישלמו הם רק נכסים האלו אחראים הם. וכן מי שקונה מניות בשותפות זה הרי הוא ג"כ נכנס בתור שותף על תנאים הראשונים שהתנו ביניהם השותפים המיסדים וכתבתי כן לפי שיטת ר"ת בר"ן כתובות פ"ו דכסף יש בו ב' שעבודין שעבוד הגוף ושעבוד נכסי אלא לפי זה לפענ"ד פשוט דמי שהלוה מעות ברבית מישראל ועשה שדהו אפותיקי כלומר שישלם לו חובו משדה זו כפי המגיע לו הקרן והרבית דיש בו משום רבית". ובתשובה אחרת (שם סימן רעז) באר יותר וכתב כך: ואשר נראה בכל זה לפענ"ד לחדש דכל קארפ' הידוע הוא באמת שותפות גמור ככל השותפות בעולם ובעלי המניות הם בעלי הקארפ' איש איש לפי רוב כסף או לפי מיעוט מקנתו כל כך חלק יש לו בהקארפ' והם הם הבעלים לכל דבר לקנין ולמכר וללות ולשלם הלואות, והמנהלים הם באי כחם. והא דלא מחייבים לשלם אם פשטו הרגל, כדין כל השותפים שלוו שאם אבדו המעות חייבים לשלם דפריעת בע"ח מצוה, נראה דזה הוא חדוש דין מיוחד. והוא דגרסינן בפ' הכותב (כתובות פ"ו) אמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל אמר רב הונא בריה דר' יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה בזוזי וכתב ליה שטרא בשמיה ע"ש ונחלקו הראשונים ז"ל בטעם שיכול למחול דעת הרי"ף והרמב"ם פ"ו מה"מ משום דמכירת שטרות דרבנן לפיכך יכול למחול ודעת קצת רבוותא שברי"ף משום דיכול לומר עיינתי בחשבוני ולא פש לי גביה ולא מידי והרי"ף חולק עליהם והנפ"מ בינייהו דלדעת קצת רבוותא אם אמר בפי' דלא מטעמא דעיינתי וליכא גביה מידי ואפילו הכי מוחל לא הי' יכול למחול דהרי אין לו עוד טענת פש לי גביה אבל לטעם דמכירת שטרות דרבנן לעולם יכול למחול ודו"ק." העולה מן האמור הוא שלרוב הפוס' מי שרוכש כמות מניות בשיעור קטן שאינו מקנה לו שליטה בחברה אינו מוגדר בעלים בחברה, ואם כן אף לעניין שבת אין נחשב שהעסק בבעלותו עובד בשבת. אולם, מי שרוכש מניות בשיעור גדול המקנה לו שליטה בחברה הפועלת בשבת נחשב לרוב הפוסקים כבעלים בחברה. כעת נשאלת השאלה, האם הפתרונות שראינו קודם לגבי שותפות עם גוי הפועל בעסק בשבת יועילו גם לשותפות בחברה שבה פועלים יהודים בשבת? בשאלה זו דנו האגרות משה (ח"א סימן צא) והציץ אליעזר (שביתת הים פרק יט), האם יועיל לעשות תנאי שיקבל רק את הרווחים של ימי החול. מסקנתם שתנאי זה אינו מספיק, וזו לשון האגרו"מ "והיתר שיש בשותפות עם עכו"ם...יום אחד כנגדו, אין להתיר בישראל שמחלל שבת, כיון שנהנה ממלאכת הישראל, שעל ידי זה נתרצה שיהיה לשומר שבת יום אחד מימי החול". אך הפוס' הנ"ל העלו להתיר באופן אחר, והוא שהשותפות היא על ימי החול בלבד, כלומר רווחי השבת רק למומר ואילו רווחי שאר השבוע מתחלקים ביניהם בשווה". ובשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן קטז) הסתפק שאולי אין צורך בתנאי מפורש, וכתב "אלא שמה שנסתפקתי בזה יותר מעשרה שנים אם קונה שערס (מניות) במסחר שעוסקים בו בשבת והוא לקח חלק בו ואם השערס הם של קאמפאני של עכו"ם אכתי יש לדחוק בדבר שבשעת קניה הרי הוא כמתנה שאינו רוצה אלא בחלק של חול כמבואר בש"ע א"ח הל' שבת, אבל כשקונה שערס שהבעלים הם ישראלים מחללי שבת ח"ו אז הדבר יותר חמור". ג. מראית עין כאמור לעיל לבד מאיסור הנאה משכר שבת ישנה בעיה נוספת של מראית עין שנראה כשלוחו. מראית העין קיימת רק שידוע ומפורסם שהעסק רשום על שם היהודי ובבעלותו. מי שקונה קצת מניות בוודאי שאינו נחשב הבעלים הידועים של החברה ואין חשש מראית עין. אולם מי שקונה מניות בשיעור גדול ונודע שהוא בעלי שליטה בחברה שייכת לגביו הבעיה של מראית עין, ויוכל לפתור הדבר על ידי חלוקת יום כנגד יום, ופירסום ציבורי שאינו נהנה מן הרווחים של השבת ומוחה על חילול השבת. בעניין זה עיין עוד בציץ אליעזר (שם), לבוש מרדכי (סימן ג), שבט הלוי (ח"ה סימן כו). ד. איסור לפני עיור ואיסור מסייע הציץ אליעזר (שם) דן בגדרים אלה, ולהלן סיכום דבריו. איסור לפני עיור הוא מן התורה, וקיים רק אם לא יוכל להשיג את דבר האיסור גם מבלעדיו, אך אם העבריין יוכל להשיג את האיסור גם מבלעדיו אין בזה משום לפני עיור. איסור מסייע הוא מדרבנן וקיים אף אם יוכל העבריין להשיג דבר האיסור מבלי המסייע, כל שמקרב אליו האיסור. אולם ישנם כמה יסודות להתיר במקרה שלנו אף את איסור מסייע: 1.לדעת המרדכי אין כלל איסור מסייע, והרמ"א (יו"ד קנא,א) הביא דעה זו בשם י"א. 2.לדעת הש"ך אין חובת הפרשה מאיסור למי שהוא מומר העובר במזיד . 3.דעת הכתב סופר (יו"ד סימן פג) שיש לחלק, שאיסור מסייע הוא כשמסייע בשעת העבירה, אך אם נותן לו דבר איסור למרות שאחר כך יאכלו אין כאן איסור מסייע וכן איתא בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן צג). בנידון שלנו רכישת המניות איננה בשבת. 4.המהרש"ם (שם סימן קפד) כותב שאיסור מסייע הוא דווקא אם יעשה האיסור בגוף הדבר שנתן לחברו. בנידון שלנו האיסור לא נעשה בגוף הממון שרכש המניות. 5.מחנה חיים (סימן מה) כתב שאיסור מסייע הוא רק אם ודאי שתיעשה העבירה, ואם יש ספק שאולי לא יתווסף בכלל בעבודת איסור עם תוספת השותפות, אין בזה משום מסייע. ספק זה קיים גם בנידון שלנו. גם האגרות משה כתב שאין כאן משום מסייע " ואף אם יש גם יהודים בהבעלים אין להחשיב מסייע לעוברי עברה שהמסחר יעשו גם כשלא יקנה שערס מהם כי לא חסר מי שיקנה שערס והקונה קונה רק לטובת עצמו ולכן אין בזה שום איסור וכמו שנוהגין הרבה בנ"א ואף יראי חטא לקנות. אבל ודאי לקנות מדה מרובה כ"כ עד שיתחשבו בדעתו יש לאסור אף בבית חרושת ומסחר של עכו"ם כיון שלא התנו כמו שצריכין להתנות כשעושה ישראל שותפות עם עכו"ם כדאיתא בש"ע או"ח סימן רמ"ה". אולם בשו"ת משנה הלכות (חלק ו סימן קמה) דן בדבר והחליט שיש כאן חשש מסייע, וכתב כך: "וממילא איפשט נמי שאלתו השלישית בדין לקנות מניות אי מותר, ולהנ"ל הכל תלוי שאם הבנק או החברה של עכו"ם מותר לקנות ואם הבנק או החברה של ישראל נמי מותר שהרי הוא נעשה שותף, אלא שאם השותפים ישראלים והם ח"ו עוסקים במו"מ בשבת אז אסור לקנות מהם מתרי טעמי חדא דהרי הם עושים עבורו ג"כ מלאכה בשבת ב) משום מסייע ידי עוברי עברה ג) משום שכר שבת ד) שאם הם לוים בריבית או נותנין ברבית דאז יש איסור וכנ"ל." ה. כפי שנמסר לי ההבדל העיקרי בין תעודת סל לקרן נאמנות הוא,שבתעודת סל אין לקונה של היחידה שום זכויות בחברות שבמדד, אך למנפיק תעודת הסל (כלומר החברה המנהלת) יש בעלות על המניות, רק שהוא מחויב לתת תשואה של המדד לקונה. ברם, הבורסה רוצה לשנות את החוק הזה ולגרום שתהיה בעלות של כל קונה יחידת תעודת סל כמו בקרנות נאמנות. מכל מקום בינתיים המצב הוא שלקונה תעודת סל אין בעלות במניות ולכן אין לו הבעיה שהחברה 'שלו' עובדת בשבת, ואין משנה כמות המניות הרשומה בתעודה שלו, אולם שאר הבעיות שדנו בהן כגון איסור מסייע שייכים אף במקרה זה. ו. לסיכום: נראה שיש להתיר (לפי רוב הפוסקים) למי שקונה תעודת סל או אפילו קונה מניות ממש באמצעות קרנות נאמנות הכוללת חברה של קניונים הפועלים בשבת, כאשר המניות הינן בשיעור קטן שאינו מקנה לבעלים שליטה או זכות השפעה. הרב ניר אביב