שאל את הרב

  • הלכה
  • הפסק בתפילה

שהה בתפילה בכדי לגמור את כולה

undefined

הרה"ג דוב ליאור

י"ז שבט תש"ע
שאלה
רציתי לדעת לגבי הדין של "שהה בתפילה בכדי לגמור את כולה" (כששהה ללא דיבור-אלא כגון שחיכה בסוף ברכות ק"ש לחזרת הש"ץ זמן ארוך וכדומה). א) מה ההלכה בעניין זה באדם שהפסיק בק"ש או בברכותיה? ב) האם יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים? ג) האם ההבדל שבין אנוס למזיד הוא להלכה?
תשובה
ניכר מהשאלה ידיעת הנושא, וכידוע "שאלת חכם - חצי תשובה". יש בזה מחלוקת ראשונים: לשיטת בעלי התוספות והרא"ש, וכמותם פסק הרמ"א, שבכל דבר בתפילה, כמו קריאת שמע, הלל, מגילה וכדומה, אם שהה בתפילה מחמת אונס, אם יכול לגמור את כולה, כל אחד לפי הזמן שלוקח לו, ולא משנה איפה נעצר כי לא נתנו דבריהם לשיעורים, צריך לחזור לראש. אבל אם יכל להמשיך, שהמקום היה נקי, זה נחשב הפסקה בכל אופן. שיטת הרי"ף והרמב"ם מבחינה בין תפילה לשאר דברים כקריאת שמע והלל ומגילה, שהדין של אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש מיוחד רק לתפילה. ולמרות שקריאת שמע היא דאורייתא ותפילה היא דרבנן, מכיוון שתפילה נחשב כעומד ומדבר לפני המלך ולכן בתפילה החמירו חכמים שאם שהה כדי לגמור את כולה ולא משנה אם זה מחמת אונס או לא - חייב לחזור לראש. לכן לסיכום: לפי שיטת חכמי ספרד, רק מי ששהה בתפילה כדי לחזור לראש חוזר לראש, ולפי שיטת חכמי אשכנז חוזרים לראש גם אם שהה בקריאת שמע ושאר דברים בגלל אונס.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il