הבנתי שתחילת תק’ הגאולה מתחלקת ל-2 : "עקבתא דמשיחא" ו"אתחלתא דגאולה". בעוד שעל העובדה כי כעת אנו בתק’ "עקבתא דמשיחא" אין מחלוקת בין רבנים ובין הצה"ד לחרדים, המושג "אתחלתא דגאולה" כן נתון למחלוקת. מהיכן למדים שזמננו זה הוא "אתחלתא דגאולה" (במקורות), ואילו רבנים פסקו כך? ומהי בדיוק התקופה המפורטת בתלמוד הבבלי במסכת מגילה של 7 שנים, שכל שנה מתאפיינת באיפיון מסויים כגון בצורת וכו’ לפני בוא הגאולה?

הדברים מאד ארוכים. נתתי באתר סדרת שיעורים על הנושא וניתן לשומעם. כתבתי מאמר על הנושא ואציג אותו בפנייך. בנוגע למאמר חז"ל על שבע שנים אין לנו ידיעה מתי התקופה הזאת מתרחשת. בכל אופן אלו תאורים של דברים שבאופן כללי מתרחשים לפני ביאת משיח צדקנו. תשובה לטענה השביעית: "אין לך קץ מגולה מזה". 1. אין נבואה אולם יש ודאות כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים, הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה. אמנם בנושא בו אנו עסוקים, יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, אלא צריך לדעת לשמוע אותם. 2. גאולה ותשובה לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין צז, ב: אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם קיימא לן כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמ', המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה . אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך, או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא. גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל, או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב. 3. גאולת "בעתה" ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא. אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"? על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן. 4. מסורת מגדולי ישראל רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה, האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: "ודאי באופן השני" (הקדמות ושערים שער ו' פ"ט). ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בד' אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר. עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה). (כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם). 5. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה" בספר "פרי הארץ", הביא את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שזה משנת ת"ק, ודעת החתם סופר (ח"ו ס"ס ס"א) הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון. 6. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה, כך בודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית. על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו (מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א). 7. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו: 1. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא, שהובאו בסנהדרין צח,א: "ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) [אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר" הרצ"י דקדק, מדוע כתוב בגמ' בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? אלא בא ללמדנו כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" – דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל. באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד, לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם. על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים. שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות – כולם כולם עלו בסערה השמימה, וטומאת ארץ העמים הפכה לבית קברות ענקי לקדושי עמֵנו. 2. הגמרא בסנהדרין שם מציירת שני מהלכי גאולה: "ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה". הזכרנו את דברי ה"ישועות מלכו", וכך כתב האדמו"ר מפילוב באגרתו, המובאת בחוברת "שיבת ציון": אין לומר שהגאולה היא בדור שכולו זכאי, שהרי אנו רואים שדוקא הרחוקים מתורה ומצוות הם אלו המביאים את הגאולה. ועל גאולה בדור שכולו חייב מביאה הגמ' את הפסוקים בספר ישעיה המזכירים את דברי הקב"ה, "וירא כי אין איש" - כלומר, אין צדיקים שבעבורם ראוי להביא גאולה, ואשר על כן מחליט הקב"ה להביא את הגאולה משום חילול ה': "ותושע לי זרועי", או כמובא בספר יחזקאל: "למעני אעשה". דרך גאולה זו מתוארת גם בשירת האזינו בסופה: ספר דברים פרק לב: (לו) כִּי יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: (לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ: (לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה: (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: (מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: (מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: על השירה הזו כתב הרמב"ן בפירושו על דברים פרק לב, מ: "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה". ממה שבחרה שירת האזינו לתאר את גאולת ישראל בדרך גאולה של "לא זכו", יש בכך עדות התורה, שאכן כך יהיה בפועל. 3. עוד שם בגמ' בסנהדרין: "אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור". גאולת "אחישנה" מתגלית כגאולה ניסית, ואילו גאולת "בעתה" היא גאולה, הבאה בדרך הטבע. על כך כותב אור החיים על במדבר פרק כד פסוק יז: "יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צח,א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור". ובודאי גאולתנו, חֵרף כל הניסים והנפלאות שראו עינינו, הופעתה היא בדרך הטבע' והיא מתאימה לגאולת "בעתה". 4. משנה מסכת סוטה פרק ט: "בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים (מיכה ז), בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם". תיאור תקופת עקבות משיח, כתקופה של התדרדרות רוחנית, אפשרית רק בתהליך גאולה של "לא זכו". המציאות שאנו חוזים בעינינו, בודאי עשויה להתאים יפה לתיאור המשנה בסוטה (וכן כתב ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב). 5. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח, ב: "אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". הגמרא מתארת את דור הגאולה כדור, שעיקר התעסקותו בענייני החומר. זוהי משמעות דברי רב יוסף, המתאוה להיות בדור הגאולה, ואפילו יהיה שקוע בענינים חומריים, עד למדרגת הפסולת היוצאת מן החמור, ועד לצלליה של פסולת זו. בודאי יש כאן תיאור לגאולה שהיא בדרך של "לא זכו". 6. מקורות רבים מתארים דרך גאולה, המַתחילה מבנין החומר ורק לאחר מכן עוברת לבנין הרוח. בספר "קול התור", מביא על כך את התלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א: "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים". על פי הגר"א, משמעות הגאולה - שראשיתה בהופעת משיח בן יוסף – היא, גאולה הבאה בדרך ההשתדלות האנושית, ללא נסים שמיימים, אך בעזרת סיעתא דשמיא רבה. על פי הרב קוק, משמעות הגאולה – בה קודמת מציאות משיח בן יוסף למשיח בן דוד - היא, גאולה שתחילתה בנין החומר ורק לאחר מכן בנין הרוח. גם את הריגת משיח בן יוסף מבאר הרב קוק, כמשבר רוחני שיהא כתוצאה מעיסוק יתר בצדדים החומריים של בנין האומה. 7. מו"ר הרצ"י זצ"ל, ביאר את נבואת יחזקאל בפרק ל"ו (טז-כז), כנבואה המתארת את מהלך הגאולה בא אנו נמצאים. שם מבואר כי גאולת הארץ קודמת לגאולת העם. גאולת העם גם היא תהיה בשני שלבים עיקריים: גאולת החומר וגאולת הרוח. בפרק זה מחזק הנביא יחזקאל את ההדגשה, כי סיבת הגאולה אינה אלא משום חילול ה', בעובדה שעם ישראל נמצא בין הגוים. ה' גואל את עם ישראל כדי לקדש את שמו. ממילא, בודאי אין כל חשש שמא ישיבנו ה' לגלות, שהרי סיבת הגאולה גופא היא חילול ה', הקיים בכל זמן. מו"ר הרצ"י זצ"ל הראה בהקבלה יפהפיה, היאך מתאים תיאור מהלך הגאולה בפרשת ניצבים, לזה שביחזקאל.