ישנו ביטוי "ולמלשינים אל תהי תקוה". האם זה תקף למצב של עבודה? האם מותר למעסיק לשים מצלמות שמצלמות את העובד במשך כל זמן העבודה (בגלוי או בסתר)? האם מותר שהעובד לא ידע שיש מצלמות שמצלמות אותו בכל רגע ורגע? כמו כן האם מותר להודיע/להזהיר לעובדים אחרים שיש מצלמות ולפרט? האם מותר לעובד להסתתר מפני המצלמות בגלל הלחץ,ולכמה זמן? האם מותר לסמן לעובדי המקום ברגע שיש ביקורת? האם יש חובה להודיע לביקורת על המצב ,כששואלים? האם מותר "לחפות" על עובד שלא עושה בדיוק את תפקידו,מפני הביקורת? תודה רבה ושבת שלום!

א- ברכת למלשינים תוקנה כנגד אנשים המוסרים את היהודים או ממונם לגויים, ולא כנגד יהודי המיצר לחבירו. ( ברכה זו תוקנה בתקופת תחילת הנצרות בה היו יהודים רבים שהשתמדו והפנו עורף לעם היהודי, ואף הזיקו לו. גם בימינו לצערנו יש יהודים שהפנו עורף לעם היהודי היושב בארצו, ומנסים להצר את צעדיו על ידי אומות העולם בכל אופן אפשרי, עד לכדי הבאת העם היושב בציון תחת איום קיומי ממשי.) חז"ל אף הרחיקו את האדם מלהתפלל על חבירו המיצר לו שיענש בידי שמים, אלא אם כן כלו כל הקיצים ואין לו שום יכולת לטפל במיצר בתוך מסגרות העולם הזה... (בבבא קמא צ"ג.) ב- אין ספק שמותר למעסיק להתקין מצלמות לצורך פיקוח על העובדים שלו, שכן שטח המשרד הוא שלו ויכול לפעול בו כרצונו. אלא שבהעמדת מצלמה נסתרת, באופן שהעובדים אינם יודעים מכך יש במקרים רבים בעיה של פגיעה בצנעת הפרט אשר כלולה באיסור היזק ראיה. [על פי המתבאר בדברי הרמ"א חושן משפט קנ"ד סעיף ג' חל איסור להסתכל לתוך בית חבירו, ומסתבר שאין הבדל בין בית חבירו לכל מקום אחר שבו נפגעת צנעתו.] אך אם העובדים מודעים לכך אין בעיה, שכן במצב זה ימנעו מלעשות מעשים צנועים ולא תפגע צנעת הפרט שלהם. אומנם אם יש חשדות מבוססים (לא על סמך דיבורים של אחדים בלבד, כפי המתבאר בדברי החפץ חיים ז,י"ב בעניין דברים הניכרים.) כלפי הפרת אמונים של עובד מסויים, ויש צורך בהעמדת מצלמה נסתרת בכדי לתפוס אותו "על חם" על מנת לפטרו מן העבודה או לתבוע אותו, הרי שמותר הדבר. שכן מצינו בגמ' בבבא מציעא דף כ"ד שעל סמך חשד מבוסס הכה (לדעת חלק מן הראשונים) רב חסדא אדם עד שהודה בגנבתו. ואף שבהכאה ממש אין להתיר לכל אדם אלא רק לבית דין, כפי שמתבאר בבאר מים חיים במקור הנ"ל בספר חפץ חיים, מכל מקום העמדת מצלמה מותרת לכל אדם במצב זה, כשם שיכול לדבר לשון הרע בכדי להציל את עצמו או חבירו מנזק, על סמך דברים הניכרים. ג- ביחס להזהרת העובדים על ידי אחד מחבריהם: אם מדובר במצב שהיה אסור להתקין מצלמה נסתרת, כנ"ל בסעיף ב', הרי שיש בהזהרת העובדים משום הצלתם מנזק, דהיינו הפגיעה בצנעת הפרט שלהם. (וגם בעה"ב לא יפסיד מכך שהרי ביודעם על המצלמה יעבדו טוב יותר.) אך אם מדובר על מצב שבעה"ב העמיד מפאת החשד, הרי שיש בהודעה לנחשד משום מסייע לדבר עבירה. ד- אין שום חובה שיעמוד העובד מול המצלמה, אלא אם כן תנאי העסקתו היו על דעת כך. אך כמובן שעליו לעבוד במקום שאינו חורג מהמקום הטבעי והנוח, וזאת בכדי שלא לשבש את המהלך התקין של העבודה. ה- הביקורת נועדה למנוע את גזילת זמן או כספי המעסיק, ולכן אין שום סיבה לסמן לעובדים שבאה ביקורת. שהרי אם הם עובדים באופן הסביר, הביקורת לא תפגע בהם, ואם אינם עובדים כמו שצריך, טוב שהביקורת תפגע בהם בכדי למנוע את גזלתו של המעסיק, ובודאי שאסור לחפות על מי שלא ממלא את תפקידו כהוגן. ו- באופן יסודי אין לחפות על עובד שלא ממלא את תפקידו, ואין איסור לשון הרע בסיפור על כך לביקורת, שכן זהו לשון הרע לתועלת, דהיינו למנוע המשך נזק מהמעסיק. אולם הפרטים בהיתר לשון הרע לתועלת מרובים, ולפני שמדווחים ראוי מאוד לעיין בעניין זה בספר חפץ חיים פרק י'. בברכה, הרב חננאל פאטשינו.