שאלה עקרונית - מדי פעם אני רואה זרוקים ברחוב כל מיני פריטים שאמנם שווים יותר מפרוטה אבל עדיין שווים נמוך, ולדעתי למאבד אין סיבה לשלם על שיחת טלפון אלי ע"מ לקבל את האבידה חזרה. למשל סיכות ראש צבעוניות, כדורים קטנים. וכו’ האם מותר להתעלם מאבידות כאלו או אולי רק להניח אותן במקום בולט שאם המאבד יבוא לחפש הוא יראה אותן מרחוק ?

על פי רוב לפריטים קטנים אין סימן שאפשר להשיב על פיו, ובמקרים אלו הרי הם של המוצא, אם סביר להניח שהמאבד כבר שם לב שנפלו ממנו. כמו כן, אם ישנם פריטים ששווים נמוך מאוד וברור שרוב האנשים אינם חוזרים לחפשם, ואף לא מחזרים אחר מודעות השבת אבידה, וכן אינם טורחים לצלצל כאשר רואים המודעה, או משום שאין הערך שווה את הטירחה או משום שמתביישים לצלצל עבור חפץ כ"כ פעוט, מכיוון שהבעלים מתייאשים מחפצים אלו הרי הם של המוצא (אא"כ רשום שם, שאז ודאי לא מתייאשים). (ראה משפטי התורה הלכות השבת אבידה/ הרב צבי שפיץ) ישנם חפצים שערכם נמוך שאמנם רוב האנשים אינם מתייאשים מהם, אלא יתכן שעוד יחזרו לחפשה בדרך שהלכו בה, אלא שיש להם יותר סיכוי למוצאם אם המוצא לא יגע בהם מאשר אם יטלם ויכריז. במקרים אלו, עדיף שהמוצא יתעלם מהם או יגביהם למקום בולט יותר (אם הגבהה זו לא עלולה לגרום ללקיחת החפץ ע"י אדם שאינו ישר) ולא יטלם. הרחבה: בסימן רס סעיף י מובאת מחלוקת אם בחפץ שיש בו סימן ואנו מסופקים אם הונח בכוונה או שמא נפל, על המוצא לקחת אותו ולהכריז או שמא עדיף שישאירנו. המחבר פסק כדעת הרמב"ם שלא יטול ואילו הרמ"א פסק כדעת הרא"ש שאם המקום אינו משתמר לגמרי עליו ליטול ולהכריז. לדעת הרמב"ם והמחבר יש יותר סיכוי שבעל החפץ ימצאנו אם לא ניגע בחפץ ולכן עדיף לא ליטול אותו משם ואילו לדעת הרא"ש והרמ"א מכיוון שיש סימן צריך להכריז. נראה שגם הרמ"א לא חלק אלא במקום שיש סיכוי טוב שעל ידי ההכרזה אכן יצליח להחזיר את החפץ לבעליו, אולם במקרה שרוב הסיכויים שלא יצליח, ואדרבה אם ישאירנו במקום יש סיכוי הרבה יותר טוב שיצליח שבעליו ימצאוהו, יודה למחבר שעדיף לא ליטול. יש לחזק סברא זו גם על פי דברי הגמ' בב"מ כז ע"ב, הדנה כיצד מותר להחזיר אבידה ע"פ סימנים למ"ד סימנים דרבנן, ועונה שודאי כך היו רוצים רוב המאבדים. יש ללמוד מכך, שיש לנהוג כפי שהיה רצון רוב המאבדים. הרב יאיר וסרטיל בברכה,