במסכת שבת, מובאת מחלוקתם של ר’ יהודה ור’ יוסי בנוגע לזמן בין השמשות. דעת ר"ת מובאת בתוס’, על סמך הגמרא בפסחים, שזמן בין השמשות הוא מהשקיעה ועד זמן הילוך ד’ מילין (72 דק’). מתוך זמן זה, אומר ר"ת, זמן הילוך 3/4 מיל (13.5 דק’) בסוף, הם בין השמשות, בעוד ש-58.5 הדקות הראשונות (הזמן בו עוברת השמש בעובי הרקיע) הם מה שמוגדר כ-"שקיעה", ודינו כיום לגמרי. דעה זו נפסקת להלכה בשו"ע (שבת, רס"א, ב). כיום, ההלכה המקובלת היא שיטת הגר"א, שבין השמשות מתחילים בשקיעה ועל כן אסור לעשות מלאכה מאז. שאלה: הגר"א חי לפני כ-250 שנה. עד אז, אנשים שלא החמירו (ולא עשו כל ה-"שקיעה" תוספת שבת), בעצם היו מכניסים שבת כ-58 דקות אחרי השקיעה (!!!), והיו נחשבים למחללי שבת ודאי ע"פ כל הפוסקים בימינו. הייתכן?

שאלתך נוגעת גם לאלה שנוהגים כהגר"א ומוצאים את השבת מוקדם, ולדעת הפוסקים כר"ת הרי הם מחללים את השבת. וכן בכל מחלוקת בדיני שבת תתעורר השאלה שהפוסקים כהמקילים מחללים את השבת לדעת המחמירים. אלא שכך כללי ההלכה במקום שיש מחלוקת בהלכה אם יש פוסקים גדולים שמקילים ופוסקים גדולים שמחמירים בספק של תורה ראוי להחמיר. אך הסומך על המקילים יש לו על מי לסמוך. הגמרא בשבת ק"ל אומרת שרבי אליעזר אומר שמותר לעשות סכין של מילה בשבת כדי למול וחכמים חולקים ואוסרים כי מותר רק למול ולא לעשות את המכשירים. ובעירו של רבי אליעזר שנהגו כמותו ואומרת הגמרא עיר היתה בא"י שהיו עושים כרבי אליעזר והיו מתים בזמנן כלומר לא צעירים בטרם זמנן. ולא עוד אלא פעם גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה. לאמור הם סמכו על המקל וזה היה מבחינה מסויימת הידור במצות מילה ולכן זכו במה שזכו.