1. רב אמר לי שאיסור נגיעה זה לא דעת רוב הפוסקים בעבר ובהווה, ולהיפך - הם נהגו אחרת {למשל - נשים נישקו ידי רבנים}. ולכן מכאן ראיה שמפני כבוד הבריות יהיה מותר בשעת הדחק להשיב ליד שהושטה מאישה. אז מה באמת ההלכה? מי קובע מי צודק? 2. אני נתקל הרבה פעמים במקרים שבהם ילד עושה עוול לילד אחר, ובלי הצדקה. לעיתים צוחק עליו, או מרביץ לו, או סתם מזלזל בו. העניין הוא שחבריו של מי שעושה את העוול - לא מעירים לו. במקרה הטוב הם מעלימים עין, אך ודאי שלא מפסיקים חברות עם החבר שלהם שפוגע בילד אחר. למסקנה - אדם שאוהב מישהו, יסלח לו על עוולותיו וקללותיו, פשוט משום שהוא אוהב אותו. מה צריך לעשות? האם לומר לילד הטוב שיפסיק את הקשר עם חברו {לפחות עד שיפסיק את עוולותיו לילדים}, או לתת לזה להמשיך ? גם כילד, אני זוכר את המציאות הזו של ילדים ששתקו גם כשידעו שחבר שלהם קילל ופגע באחר שלא בצדק.

1. אין להשוות בין המקרים. נשוק של נשים לכבוד התורה אינו דומה להיתר של כבוד הבריות. לדעת רוב הפוסקים אין היתר מצד כבוד הבריות. ניתן להסביר בעדינות ובכבוד על כך שאנו מקפידים שלא לתת יד לנשים. הדבר מובן לאנשים רבים. אולם אם יש לך רב מובהק שאתה שואל אותו והוא יורה לך אחרת, אתה יכול לסמוך עליו. 2. החרמת ילד פוגעני זהו דבר שצריך הרבה שיקול דעת מתי וכיצד לעשות זאת. אולם ודאי המחנכים האבות וכו' צריכים לתבוע מכל הילדים הטובים שח"ו לא יהיהו שותפים לעוולה בשום צורה. לא להראות שום סימן של הסכמה לעוולה שנעשית. לא כולם יכולים להיות משה רבינו שיוצא להגנת חלשים. אבל על כולם להמנע מלהיות שותפים אפילו בקצת במעשה עוולה.