בס"ד לרב שליט"א שלום, אשתי שתחיה התייתמה מאביה לפני כתשע שנים, לאחר שאימה נפטרה מספר שנים קודם לכן. יש לה אח המבוגר ממנה בשנה שאינו נשוי. הם חילקו ביניהם את הרכוש כבר לפני מספר שנים, בהליך שהגיע גם לבית המשפט לענייני משפחה. לפני שנים אחדות האח ניסה לקבל את כל הירושה על ידי פנייה לבית דין לדיני ממונות בטענה שבת אינה יורשת ע"פ ההלכה. בגלל מסמכים שונים שהוכיחו שהאח הסכים לחלוקה מרצונו תביעתו נדחתה. לאחרונה האח גילה כנראה במסמכים של הביטוח הלאומי שבשנתיים שקדמו לפטירתו של האב הועברו לחשבונו של האב סכומי כסף שנועדו לשימוש הבן, בעת שהוא שימש כאפוטרופוס לענייני ניהול הכספים לבנו (שסובל מאי יציבות נפשית). האח טוען שהוא שכח את העניין ונזכר בו רק לאחרונה, ולפיכך הוא תובע שהכספים (בסך של כ- 30,000 ש"ח) יוחזרו אליו, כי הם היו שייכים לו בלבד ולא היו אמורים להתחלק במסגרת כלל העיזבון. כיום, אגב, אין לאח אפוטרופוס, והוא מנהל את ענייניו בעצמו. לאחרונה הוא גם פנה לעו"ד ואיים עלינו בתביעה במידה והכספים לא יועברו אליו. טענותינו הן: 1. כשם שהאח לא זכר את דבר הסכומים הנ"ל, כך יתכן מאוד שהוא אינו זוכר שהסכומים שולמו לו. אפילו אם האח יוכיח מתוך דפי החשבון של חשבונות הבנק של האב כי לא יצא מהחשבון סכום זהה לסכום שנכנס לחשבון, אי אפשר לדעת האם הסכומים אכן הועברו לטובתו של האח באמצעים אחרים. יתכן שהוא סייע לו בשכר דירה (הוא לא התגורר בבית האב) או שילם עבורו חובות. מכיוון שהאב היה מתפרנס מעיסוקו כגנן פעמים רבות הוא היה מקבל את שכרו בכסף מזומן, ויתכן שמזה הוא נתן לאח, כך שכלל לא מופיע הדבר ברשומות הבנק. בכלל, אם ראינו שהאח שכח את החובות הנ"ל בעבר, מניין לנו שאחרי כעשר שנים הוא לא שכח גם את הכספים שהאב העביר לו, גם אם לא נחשוד בו שהוא משקר במודע. הכלל המוביל כאן הוא לכאורה "המוציא מחבירו עליו הראיה". 2. הואיל ונעשה הסכם לחלוקת הרכוש ואחותו הבליגה על כך שהוא הרס או מכר במחיר מגוחך רכוש שהיה שייך להורים, הרי שממילא יש לטעון שגם האח מחל על חובות שונים שיתכן והיו חייבים לו. אם הוא מבקש כעת לסגת מההסכם, יש לומר שגם אנו נוכל לסגת מההסכם ולדקדק עימו על חובות שונים שבעבר היינו מוכנים לשכוח ובלבד שהעניינים יסתיימו בכי טוב. נציין, כי תחושתנו היא שהאח, שאינו בעל משפחה ואינו עובד, עסוק בלחפש כל העת מהיכן להשיג כסף בקלות. בכספים, אגב, הוא אינו יודע להשתמש בצורה נכונה, והם מתבזבזים אצלו מהר ובחוסר אחריות. לכן איננו חושבים שגם לפנים משורת הדין יש טעם שנעביר לו אפילו חלק מן הכספים. וזאת מלבד העובדה שגם מצבנו הכספי אינו מזהיר, ואנו תולים תקוות רבות בסכום העיזבון לרכישת דירה בעתיד. אגב, במקביל לדין ודברים המשפטיים בינינו הסכמנו לסייע לו בטיפולי שיניים, אולם משראינו שמכתבי האיומים מצד עורך הדין ממשיכים להגיע, חזרנו בנו מהסכמתנו זו. כמובן, איננו מבקשים מהרב פסק דין, שיכול להינתן רק בנוכחות שני הצדדים, אולם אנו מעוניינים לשאול את הרב מה עלינו לעשות מצד ההלכה, האם מן הראוי שניתן לאח את הכסף או לא. נשמח מאוד אם הרב יוכל להפנותנו למקורות בתשובתו. תודה רבה

שלום, כפי שכתבתם בעצמכם לא ניתן לדון ללא שמיעת טענות שני הצדדים, וגם ישנו איסור ללמד צד אחד מה כדאי לו לטעון בבית הדין כלפי הצד השני, כדברי חז"ל "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים", ועיין עוד בשו"ע חו"מ סימן י"ז סעיף ט', ובפתחי תשובה שם ס"ק ט"ו. ניתן רק לומר באופן כללי, שעל פניו נראה כי יש צדק בטענה שלכם וכיון שכעת אתם מוחזקים בממון והוא בא להוציא ממכם, המוציא מחברו עליו הראיה, לכן הוא צריך להביא ראיה שהכספים לא שולמו לו. בנוגע להתחייבותכם לסייע בטיפולי השיניים, יש לדון בנפרד האם ההתחייבות חלה, ועל איזה סכום הייתה ההתחייבות, והאם הייתה על דבר קצוב ועוד פרטים נוספים, שכאמור יכולים להתברר רק בשמיעת שני הצדדים. הרב ניר אביב