שלום רב, קראתי ולא הבנתי את האמור בספר בשולחן ערוך, חושן המשפט, סימן ס"א (אני לא תלמיד תורה). אני מאד מעוניין להבין את פני הדברים בעיקר בדגש לבסיס הפסיקה הגורסת כי ישנם מצבים בהם על האדם לסמוך על אחרים ולחתום לפי הוראתם, ובדעתו היה להתחייב במה שיאמרו. תודה. האם אני יכול לקבל הפניה ו/או הסבר שיבהיר לי את האמור בשפה פשוטה

בסימן ס"א סעיף יג פסק השולחן ערוך על פי שו"ת הרשב"א, שאדם שטוען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים אין שומעין לו. ומוסיף שם הרמ"א, שכך הדין גם בשאר הדקדוקים שבשטר שלומדים מהם דינים, שחייב בכולם ולא יכול לטעון שהוא עם הארץ ולא ידע. מסביר הסמ"ע את טעם הדין, שאם אינו מבין היה צריך לומר קודם נתינת השטר שאינו מבין ושיסבירו לו את תוכן השטר, ובזה ששתק הרי הוא מקבל על עצמו לקיים מה שנהוג לכתוב בשטר שחתם עליו. ומוסיף הש"ך, שאף שידוע שאינו מבין לשון השטר הוא מחויב בכל הכתוב כיוון שקיבל על עצמו ושתק ולא אמר שיסבירו לו, וכמו שפסק השולחן ערוך בסימן מ"ה, ג, ובהגהה בסימן ס"ח, ב. המקור לכך שאדם מתחייב בשתיקתו בכל מה שכתוב בשטר שחתם עליו הוא מדין שליש (גיטין ס"ד, א מובא בשולחן ערוך סימן נ"ו), שכאשר אדם ממנה שליח להיות אחראי על חפץ שלו מעניק לו בכך נאמנות לקבוע לגבי מעמדו של אותו חפץ, ואותו הדין בענייננו, כאשר חותם על השטר, אף שלא מבין ולא קרא, גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו. אין בפסיקת השולחן ערוך דין או מצב בו מחויב אדם לחתום לפי הוראתם של אחרים ולהתחייב במה שיאמרו בלי לקרוא ובלי להבין, אלא הדין הוא רק שאם חתם מחויב לקיים מה שחתם עליו. אם יש צורך בהבהרות הנך מוזמן לפנות בשנית ותיענה בשמחה. הרב אריה הלברשטט