מדוע הרמב"ם לא פסק להלכה, לא בהלכות מלכים ולא בהלכות חנוכה, את מה שמובא בירושלמי וברמב"ן לפר’ ויחי שאין למנות כהן למלך ובגלל זה נענשו החשמונאים, ואדרבא כותב בצורה חלקה שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה? האם יתכן לטעון שהרמב"ם לא פוסק את הירושלמי הזה להלכה?

הרמב"ן כותב שהציווי "לא יסור שבט מיהודה" אוסר על הכוהנים להיות מלכים. בגלל זה נענשו בני יהודה. אך היות שהרמב"ם לא מביא את הירושלמי הזה, הוא לא פוסק כמותו. כנראה שהרמב"ם סובר שהיות והבבלי לא מביא איסור זה, מוכח שהבבלי לא פוסק כירושלמי.