שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

קישור בין עולמות

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ח סיון תשע"א
שאלה
בעזרת ה’ יתברך מוצאי שבת פרשת בחוקותי ל"ג בעומר התשע"א. אין לי כוונה כלל לזלזל במישהו בדברי אלו. ואני רוכש כבוד רב לכל מי שאני מדבר עליו כאן על כל פועלו במישורי השונים כוונתי היא התבוננות על עצמי והסובב אותי על מנת למצוא את מקומי לשפר ולתקן. השבת הייתי בבית. סה"כ אני אוהב להיות בבית מדי פעם בשבתות, אבל השבת קרה לי משהו מוזר שמאד הטריד אותי וחשוב לי להתבונן בו. אולי זה בגלל הארת היום, השבת הרגשתי בחינה (בצורה השלילית של זה) של רשב"י ואני יסביר. אני לאחר שלוש שבועות בישיבה אני מגיע הביתה. תמיד יש משהו קשה במעבר הזה שאתה נמצא בתוך החממה בישיבה (לא שאין התמודדויות בישיבה אבל בסופו של דבר זה עולם אחר) ואז להגיע לבית ולסביבה שאיך נאמר את זה בעדינות זאת לא בדיוק המציאות האידיאלית מבחינתי. אבל השבת קרה לי משהו מוזר. מלא דברים קפצו עלי מלא דברים שלא תואמים כלל את השקפת עולמי לחלקם מבחינתי יש להם לגיטימציה ואני רק לא מסכים איתם לחלקם מבחינתי אין לגיטימציה כלל ביחס לדברים מסוימים. הצד השווה שבהם שאני שואף לתקן אותם וזאת נראה לי נקודת מפתח חשובה שאני יתבונן בה בעזרת ה’ בהמשך בלי נדר. מה שחשתי הפעם זה שדי חאלס! אני רוצה לשרוף הכל, הכל לעלות באש לא רוצה כלום מזה אין לי עוד כוח עזבו אותי. ובעקבות התחושה המתוסכלת הזאת עלתה וצפה בי עוד תחושה בבחינת "עברה גוררת עבירה" וכי זאת דרכך?! זאת התורה שאתה לומד? לשם אתה שואף? זאת ה"עין טובה" שחונכת עליה שוכל כך עזרה לך בחיים? בעקבות כל זאת החלטתי בסיעתא דשמיא להתבונן מעט מה הביא אותי לאותה תחושה של "לשרוף את הכל" שאין מקום לשום דבר. נפלו עלי בשבת הזאת מספר רב של דברים שאני לא מסתדר איתם נפרט מעט: לשון הרע בלי סוף על כל העולם. היחס לא"י מספר פעמים היחס לעם ישראל. וכן עוד מספר דברים והתמודדויות שלי עם הניסיונות שלי(צניעות וכיוב’). כתבתי כאן רק את הכותרות של הדברים וניתן להבין מהם שכל נושא הוא כבד משקל בפני עצמו. וזאת בעצם הנקודה שלי.אני חושב שבעצם הייתה פה איזשהו "עומס יתר" מה שגרם לפיצוץ וייאוש. ואני באמת נמצא בקונפליקט-יש כל כך הרבה דברים לתקן לפעול לשפר שזה ממש נראה כמו "מים שאין להם סוף" ואיך אני אמור להתמודד עם כל זה? זה אפשרי בכלל לתקן את כל זה?ובעקבות מחשבת הייאוש הזאת מגיעה מחשבת הבריחה של לשרוף את הכל.מה שיוצר את התסכול הראשוני שדיברתי עליו של בעצם האם זאת התורה שאני ללומד? אז אני רוצה לדעת מה לעשות כיצד לפתור את הבעיה הזאת כיצד ניתן לתקן את כל הדברים הללו ומאידך כיצד למנוע את אותה התנגשות בין חיי הישיבה לבין "המציאות הישראלית". בהתחלה כתבתי מכתב זה לעצמי והחלטתי לשלוח אותו למספר רבנים כדי לגבש לעצמי השקפה. אשמח שתעזרו לי בכך החלטתי לא לערוך את הדברים אלא להשאיר אותם בצורתם הטיבעית אני מקוה שהדברים מובנים.
תשובה
שלום רב: תשובתי אליך מורכבת. טוב שאתה מודע למה שקורה איתך ואתה רואה את הדברים בצורה בוגרת. בכל אופן מספר הארות. אדם שנמצא בשלב ההתפתחות עלול במקרים רבים להגיע לכלל מתח עם סביבתו. כשאתה מתחבר לערך שאתה מאמין בו אתה רוצה שהדברים בעולם יתיישרו לפי הערך החשוב שאתה מתחיל להיות דבוק בו. למשל, בחור בישיבה מתחיל להתעלות ומאמץ בדבורו דיבור מדוייק. הוא אינו מדבר דברים מיותרים. הוא מתחיל לשפוט את כל הסביבה כפי הערך שאותו הוא רוצה לרכוש. זהו הצורך שלו בשביל להתחבר לערכים שאותם רוצה לרכוש. האם הוא יוכל להיות שלו ושווה נפש כשהוא רואה שסביבו כולם מדברים דברים בטלים. אם הוא יתרגל לדברים הבטלים הוא עלול לפגוע במעלתו שלא לאהוב דברים בטלים. להיות במדרגה בה גם אתה דבק במעלתך הפנימית ובערכים נעלים וגם מבין שכל אחד יש לו את נקודת העבודה ואת המקום שבו הוא נמצא זוהי תביעה מאד קשה. כך כותב הרב קוק באורות הקודש (דרך הקודש / טהרת מידות הנפש סעיף יז): "לפעמים מתוך גדלות רוחנית מתחזקות גם כן המדות הרעות, ומתבלט הדבר בלעיגה וביזוי לחברים, כשיש איזה טינא בלב ביחוד עליהם. אף על פי שלכאורה התביעה הלבית דורשת הרחבה זו, ולפעמים יש מקום לצדד גם כן שאין בביזוי ההוא משום לשון הרע והתכבדות בקלון חבירו, שאין הכונה להרע כי אם להרחיב את אופיו הפנימי, שהוא בעיקרו קודש, בכל זאת הזהירות מזה היא יפה, והרי זה בכלל אל תאמר אשלמה רע, קוה לד' וישע לך." הרב רואה ביכולת להיות נינוח למרות הבערה הפנימית כמידת חסידות. זאת במה שנוגע ליחס לאחרים. ודאי שהרב מדבר במקום שהבעיה של האדם זה הפגיעה באחרים. במקום שאדם עלול להיפגע משום שיבזו אותו על דבקותו בתורה יש להתייחס באופן אחר. שם עיקר שימת הלב שלנו מופנית לכך שהאדם שרבים איתו משום שמזלזלים בדבקותו נעודד את האדם להיות יותר עצמי ופנימי. בנוגע להתמודדות שיש לאדם עם עצמו במעבר מהישיבה לבית אדם, צריך שלא יפול רוחו. הדמיון שיש לנו לפעמים שאם למדנו שלשה שבועות תורה ברצף נוכל להתמודד מול יצרים ופיתויים בצורה אחרת הוא דמיון שווא. היכולת לבנות גבורה מעשית דורש תהלך ארוך ולפעמים זה לוקח עשרות שנים. העיקרון בחיינו הוא להשתדל להתקדם. העיקר שההתקדמות תהיה תמידית מדודה ובלי קפיצות. זה הרעיון בספירת העומר שעיקר המצווה היא כל יום לספור. התמדה בלי קפיצות ובלי דילוגים. עוד אמרו לנו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל הימנה". העיקרון של חז"ל לחלום, מותר לחלום על מעלות ומדרגות שהם רחוקות מאיתנו אולם הבפועל הינו תמיד מעשה אחד שמראש אינו דורש מאיתנו את כל דבר בלתי אפשרי. הוא דורש מאיתנו את אישיותנו ברגע זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il