ב"ה לכב’ מו"ר הגר"ד ליאור שליט"א, שלום רב. ראיתי אגרת מהאדמו"ר מחב"ד שהורה שאין ללמוד מסכת סוטה עם רווקים (אג"ק כרך יז עמ’ סז). חיפשתי ולא מצאתי לכך מקור. אמנם הסברה הפשוטה היא ש"לכל זמן ועת" ושעדיף ללמוד את המסכתות הללו (סוטה, וכל שכן נידה וכתובות) לאחר הנישואין, אך לא ראינו שנוהגים כן בישיבות. אמנם מצאנו שאף הפרשיות "הנקרין ואינן מתורגמין", כמו מעשה דוד ובת שבע, "הסופר מלמד כדרכו" עם תינוקות של בית רבן (תוספתא מגילה ג, יט), אך שם ניתן ללמד באופן כללי, ולא מדובר בפרטי פרטים לא צנועים. כמו כן, את פרטי הלכות נדה נוהגים ללמוד רק סמוך לחתונה, אך למה נהוג ללמוד את אותן סוגיות בגמרא עם רווקים? במיוחד מסכת כתובות, שהיא כל כך בסיסית ונלמדת בישיבות בתדירות (שמעתי בשנה הבאה היא תילמד בחלק מהישיבות), ואף מכונה לפעמים: ש"ס קטן, היא מלאה לאורכה ולרחבה עם סוגיות כמו טענת "פתח פתוח מצאתי", ומחלוקת רש"י ור"ח בנושא, שם נכנסים לפרטי פרטים של האנטומיה הצנועה ביותר בגוף האשה, שיש נפקא-מינות כה רבות ומוזכרת לעיתים קרובות גם דרך סוגיות אחרות במסכת. שאלתי היא, האם יש מקור בעד או נגד המנהג שכן לומדים מסכת כתובות עם רווקים, והאם שונה מסכת נידה, סוטה וכדומה, והאם יש מקורות בנדון?

לעניות דעתי, בדברי תורה לא צריך לחשוש ומותר ללמוד כל דבר. אם הרבי מחב"ד כתב כך צריך לראות בדיוק על מה הוא כתב ועל סמך מה, כי בדברי תורה לומדים את הכל ולא חוששים לדברים כאלה.