הרב השיב לי כי: "חז"ל אומרים שאדם חייב בכבוד חמיו וחמותו, כפי שחייב בכבוד אביו ואימו, ולכן אין לקרא להם בשמם הפרטי וכן כל שאר האיסורים הבאים ממצוות "איש אימו ואביו תיראו". ע"כ. ראיתי ש"יחוה דעת" מביא מהחיד"א שחייב בכבודו ולא במוראו. וכן מביאים מדברי האחרונים שם (הש"ך והב"ח כמדומני) שלא חייב ככבוד אביו ואמו אלא רק כדרך שמכבד זקנים וכו’. האם מסכים הרב לדבריהם או חולק?

אכן, מורא הוא דין דווקא באביו ואימו, אולם כבוד הוא מחוייב גם בחמיו וחמותו. אמנם לא באותה דרגת חומרא כמו בכבוד אביו ואימו. מורא הוא כל האיסורים, למשל שלא לסתור את דבריהם וכד', זה לא שייך בחמיו וחמותו, אבל קריאה בשמם הפרטי זה עניין של כבוד ובזה הוא מחוייב. כדאי להוסיף שאם לאדם קשה לקרוא לחמיו בשם הכבוד "אבא" ניתן להקדים את הכינוי "חמי" לשמו בשביל לכבדו. ההקפדה היא רק שלא יקרא לו כמו שקורא לחבירו בשמו הפרטי נטו.