שלום לרב! אשמח אם הרב יוכל בבקשה להכווין אותי למקורות ולכתוב בקווים כלליים מהי הדרך הנכונה, הראויה והישרה לתמחור של שירותים ומוצרים בעסק חדש. כיצד מגלמים עפ"י ההלכה את עלות השכירות, זמן, עבודה, בלאי וכד’ במחיר הסופי אותו הלקוח ישלם ועם כל זאת שבע"ה נוכל להתפרנס ולפרנס. ה"שתות" האם מתייחסת היא לקרן בלבד או שמא ה"שתות" היא שסך ההכנסות יהיו שישית יותר מסך ההוצאות? האם ניתן לחרוג מן ה"שתות" ולהרוויח יותר כל עוד המחיר הסופי ללקוח הוא כמחירי השוק הרגילים? במידה וכן - עד כמה ניתן לחרוג מן ה"שתות" (קרי האם באופן תאורתי ניתן לתמכר 1000% יותר מהקרן)? יש בפתיחת עסק סכנה כלכלית ואנו מתפללים לסיעתא-דשמיא להצלחת דרכנו. הסכנה כרוכה בהשקעה גדולה בהתחלה - כיצד יש להחזיר השקעה זו כדי שהמחזור יהפוך מכיסוי הוצאות לרווחים? האם יש לנהוג בתמחור שונה? אם הרב יוכל בבקשה להכווין אותי למקורות, לספרי הלכה, שו"תים וכד’ ע"מ שאוכל ללמוד סוגיה זו באופן הראוי והנכון וכמו-כן אשמח אם הרב יוכל בבקשה לתאר בקווים כלליים את ההתנהלות הנכונה והראויה. תודתי נתונה לרב ולצוות האתר.

א. המוצרים בשוק מתחלקים לשני סוגים: אלה שיש להם שער (מחיר) ידוע וקבוע, ואלו שאין להם שער קבוע, וכדלקמן: 1. דברים שמוכרים תמיד בשער קבוע יש דין אונאה אפילו בפחות משישית, כגון מצרכים בפיקוח ממשלתי או מוצרים מסובסדים. 2. דברים שאין להם שער ידוע וקבוע לדעת רוב הפוסקים אין בהם דין אונאה. במוצרים שמוכרים אותם בחנות אחת במחיר א' ובחנות ב' במחיר ב' וכן הלאה, כלומר המחיר ידוע אך ישנו הפרש בין חנות לחנות, לדעת האמרי יושר שער השוק נקבע לפי רוב המוכרים, ולפי הפתחי חושן השער הוא השער הבינוני כלומר הממוצע בין המחירים השונים. אולם נראה שלמעשה הכל תלוי בטיב החנות, כלומר הגיוני שבחנות יוקרה המחיר יהיה גבוה יותר משום המיקום של החנות והשירות שהיא נותנת, ותנאי הקניה וכו' ולכן יש להחשיב את המוצר שלהם כמוצר אחר ולא להשוותו כמוצר זהה לאותו מוצר הנמכר בחנות רגילה. כמו כן, הכלל באונאה הוא שהכל לפי מקומו ושעתו, כלומר שצריך להשוות בין החנויות באותו אזור ובאותו זמן ולא בין חנויות באזורים שונים או בזמנים שונים. כגון, שתי חנויות במרכז העיר נחשבות אזור אחד וחנות בפרבר העיר היא אזור אחר. וכן בעניין הזמן, זמן ההשוואה צריך להיות שווה כגון בתחילת עונה או באמצע העונה או בסוף עונה, ולא להשוות למשל בין מחיר בסוף עונה למחיר בתחילת העונה. ב. דרך חישוב השישית: נחשב את ההפרש בין שני המחירים (בין המחיר האמיתי של המוצר למחיר ששולם בפועל), אם הוא שישית ביחס לאחד מהמחירים הללו יש כאן אונאה וצריך להחזיר את ההפרש למי שנתאנה. אם היחס הוא פחות משישית יש כאן מחילה, אם היחס יותר משישית יש ביטול מקח, כלומר אחד מן הצדדים יכול לדרוש ביטול מכירה לגמרי והחזרת הכסף למרות שיש מוכנות של הצד השני להחזיר את ההפרש. אם ההפרש הוא פחות משישית ממה ששולם בפועל אך יותר משישית ביחס לשווי האמיתי של המוצר ישנה מחלוקת בפוסקים, לפי הרמב"ם המקח בטל ולפי המ"מ זו אונאה ויחזיר את ההפרש ויקיים המקח. ואם המקרה הפוך, כלומר ההפרש הוא יותר משישית ביחס למה ששולם בפועל אבל פחות משישית ביחס למחיר האמיתי של המוצר, לפי הרמב"ם יש מחילה על ההפרש אך לפי המ"מ יש כאן אונאה וצריך להחזיר את ההפרש. ג. אין קשר בין העלויות שלך לקביעת המחיר, האונאה נקבעת על פי המחיר שהמוצר נמכר בשוק, כמוסבר לעיל. אמנם, אם לפי החוק הנהוג במדינת ישראל ישנו יחס בין עלות היצור לקביעת המחיר המקסימאלי המותר, הרי שכיון שעל דעת כך כולם באים לסחור הרי שהחוק מחייב את כולם, שהרי זהו מנהג הסוחרים. ד. דיני האונאה אינם משתנים, ונכונים לגבי פתיחת החנות וגם לשנים הבאות אחר כך. מקורות: שו"ע חושן משפט סימן רכ"ז, ערוך השולחן שם סעיף ז', וכן שו"ע שם סימן ר"ט סעיף א'. פתחי חושן הלכות גניבה ואונאה פרק י' סעיף א עמ' רח"צ-ש"א ובהערות, וכן פרק י"א ובהערות. הרב ניר אביב