- משפחה, ציבור וחברה
- השבת אבידה
שאלה
ההלכה היא שהמוצא מציאה בחנות, אם מצא לפני הדוכן של המוכר הרי אלו שלו.
א. מה קורה אם המוכר סגר את החנות בלילה, ולמחרת בבקר מיד בשעת פתיחת החנות, מצאתי כסף, האם אומרים שהמוכר זכה בלילה בכסף.
ב. מה קורא באולם חתונות, מסתבר שזה אותו דין, והמוצא שם כסף הרי אלו שלו, האם זה נכון?
ג. מה קורא אם בעל האולם סגר את האולם בלילה, ובאתי בבקר ומצאתי שם כסף, מה דינו, וכנ"ל האם בעל האולם זכה בכסף בלילה?
תשובה
התשובה בקצרה: בשני המקרים המציאה שייכת למוצא ולא לבעלי המקום.
התשובה בהרחבה: לכאורה היה מקום לומר שהמציאה תיקנה לבעל החנות או לבעל האולם מדין קנין חצר, שקונה לאדם אפילו שלא מדעתו. אולם צריכים להתקיים שני תנאים כדי שיהיה קנין חצר:
א. החצר תהיה מקום המשתמר לדעת הבעלים, כלומר החצר תהיה שמורה מפני אנשים שלא יוכלו להיכנס לשם באופן חופשי. ב. שהדבר הנקנה הוא דבר שעתיד להימצא ע"י הבעלים.
במקרים שלנו שני התנאים אינם מתקיימים, במהלך היום כאשר המקום פתוח לכניסה חופשית של אנשים החצר אינה משתמרת ואינה יכולה לקנות לבעליה. במהלך הלילה כאשר המקום נעול, החצר נחשבת משתמרת, אולם הבעלים אינו חושב ללכת ולמצוא אבידות משום שחושב שגם אם ישנם כאלה בוודאי מישהו אחר מצא אותן, ולכן אף אם אכן במקרה נותרה שם אבידה שאיש לא לקחה, לגבי הבעלים נחשבת האבידה כדבר שאינו עתיד להימצא, וחצרו לא תקנה לו אותה במהלך הלילה.
סיבה נוספת היא שיתכן שבעלי האבידה עדיין לא שם לב לדבר שאבד ממנו, וההלכה היא כאביי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולא שייך למוצא, ולכן כשנפל לחצר נחשב שבא לידו באיסור ולכן לא קונה אף לאחר היאוש. וכך כתב הרשב"א (ב"מ כו:): "ואם תאמר תקני ליה חצרו לבעל החנות, איכא למימר משום דהויא חצר שאינה משתמרת ואע"ג דהוא עומד בצדה צריך הוא לומר תזכה לי שדי וכדתנן (י"א א') ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו, ולפי מה שכתבתי אני שאינו צריך לומר זכתה לי שדי שאני הכא דהוא רשות הרבים שהחנוני רוצה הוא בכניסת הרבים שיקנו ממנו והרי היא כרה"ר. וכל זה לדעת רבא דאמר יאוש שלא מדעת קונה אבל לאביי דאמר אינו קונה וקיי"ל כותיה א"א לחצירו לקנות לו משום דבאסורא בא לו ותו לא קניא כידו". ועיין גם ש"ך חו"מ סימן רס ס"ק כו, ובסימן רס"ח ס"ק ב'.
מקורות נוספים:
בבא מציעא יא ע"א, וכן שם דף כו ע"א בתוס' ד"ה דשתיך, ועיין שם בעוד רא' למשל מרדכי סימן רנט. וכן גמ' שם כו ע"ב, ושו"ע חו"מ סימן רס סעיף ה'.
הרב ניר אביב