שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

פטירת נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

ד מרחשון תשע"ב
שאלה
שלום רב, ראשית, ברצוני לשאול את הרב מה הם הטעמ/ים שפטרו אותנו הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן. אני מכירה שני טעמים (ואשמח לשמוע אם יש יותר): 1. האופי הרוחני של האשה. 2. היותה טרודה בענייני הבית. (יש עוד סיבה שודאי אינה נכונה, ואולי היה אפשר להעלות אותה על הדעת כיוון שבאותה נשימה גם עבד כנעני פטור ממצוות אלו - פחיתות ערך). אם אלו הסיבות, מה עם אשה שאופיה שונה (אשה אחת שונה מרעותה, וודאי ישנן נשים רבות פחות רוחניות מגברים רבים) ומה עם המצב היום, בו נשים רבות עיתותיהן בידן? ומדוע לא פוטרים גברים טרודים (אם מדובר בטירדה חשובה דווקא, אז נגיד זיכוי הרבים)? אני שואלת מכמה סיבות, בין היתר כי אני רואה פטירה מחיוב משהו כבד משקל, ולא דבר שעושים כלאחר יד. מלבד זאת, אני לא רואה מקום לפטור אותי... בכל פעם שאני רואה את אחיי החרדים מקיימים כל מיני מצוות שלכאורה איני מחוייבת בהן, לבי נצבט ונחמץ בקרבי. אני מרגישה שאין לי שום זכות (אם אפשר לקרוא לדבר כזה זכות) להיות פטורה. אני רווקה, ואינני מתכננת להתחתן, בטח לא בזמן הקרוב. זמני בידי, ואני מקדישה אותו לדברים ודאי הרבה פחות חשובים ממצוות. אני מרגישה לא פחות מחוייבת מהם. מדוע לא לחייב היום את כל הנשים בהכל, ולפטור רק את מי שאיננה יכולה או לא רוצה / לא מרגישה צריכה? בנוסף, קראתי את המאמר של הרב ’בית מדרש נשי’. מאד התחברתי לרוב הדברים, וניכר כי הרב חי בתוך עמו. הלוואי ורבנים רבים נוספים (בעיקר מהציבור החרדי, שבדרך כלל הינו מוביל השינויים בתחום ההלכתי אל עבר הקונסנזוס) יכירו בצורך וברצון, ויבדילו בין האסור, לאפשר ולרצוי. אני לא מתיימרת להיות מומחית בתורה והלכה, אבל גדלתי במשפחה תורנית שמעודדת שאילת שאלות, למדתי במסגרות חרדיות וחרד"ליות, ולא מצאתי טעם שהניח את דעתי לעכב היום לימוד גמרא לנשים (ודאי לא באופן גורף). תנאים מבוקרים כמובן צריכים להיות, כמו גם אצל גברים, שאף תחת ידיהם יכול לצאת מכשול... בעניין זה יש לי שתי שאלות: 1. לאן בתי מדרש נשיים כאלה יחתרו בסופו של דבר? האם תוצר מוגמר אידיאלי יהיה רבנית מוסמכת? האם יש עיכוב הלכתי ממשי המונע מאשה להיות מוסמכת לרבנות, או שזה משהו שהרב רואה כאפשרות אורתודוכסית לגיטימית בעתיד הלא-רחוק?... 2. במאמר כתב הרב "...רק אישה זוכה להיות שותפה לקדוש ברוך הוא בהבאת חיים חדשים לעולם. זו זכותה. אך לזכות זו יש גם מחיר. מחיר, שאישה נורמלית מקבלת עליה ברצון..." אולי אני לא נורמלית... אבל לא מושך אותי להקים בית, על אף גילי. אם ישאלו אותי מה אני מעדיפה, להקדיש את זמני ללימוד דברים המעניינים אותי, או להתחתן ולהביא ילדים, אבחר באפשרות הראשונה... לעניות דעתי זה גם לא סותר את ההלכה, שכן נשים אינן מחויבות בפרו וברבו, רק גברים. אני רואה את ה’מחיר’ הזה כעונש, כקללה שחוה קוללה בה. אני לא חייבת לסבול, אז מדוע שאסכים? האם אני יכולה להחליף את הערך הזה בערך אחר, נגיד לימוד תורה, שיותר מדבר אלי? בברכת שנה טובה לרב ולכל בית ישראל.
תשובה
בספרי החדש "הלכה בימינו" ריכזתי מאמרים שונים המתיחסים לשאלותייך. אך הרשי להעיר לסוף דברייך, שאת מעדיפה ללמוד תורה מאשר להקים בית. אומנם התורה פטרה אישה ממצוה זו אך ה"משך חכמה" בפרשת נח מסביר זאת בגלל הסיכון והסבל הכרוכים לפעמים בכך ועל הטבע הנשי שלא יוותר על הצורך הטבעי להקים בית. אפשר ללמוד תורה, אם כי במגבלות מסוימות, גם כשמקימים בית. מצאי לך בן זוג מתאים שיזדהה עם שאיפותייך. אל תאחרי את המועד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il