אני מנסה, כשיש לי הזדמנות, לקיים גם מצוות שאינני מחוייבת בהן: סוכה, לולב, קריאת שמע... חשוב לי שגם בתי תדע משחר ילדותה כי מותר לה לקיים גם מצוות שהיא פטורה מהן, שהיא לא תראה בהן משהו "גברי" בלבד. כיצד ניתן לשלב את ההשקפה הזאת עם גן שמתנהל על פי גישה דתית-לאומית קלאסית? אני שוקלת לשלוח אותה לגן מעורב, שבו הגישה היא, כמובן, הרבה יותר גמישה.

התורה פוטרת את האשה ממצות שהזמן גרמא כיון שבאישיותה אינה צריכה להן, ואין לחוש רגשות קיפוח על כך, כמו שיש מצות שרק הכהן או הלוי יכולים לקיים או מצוות הקשורות בטהרת המשפחה שרק אשה יכולה לקיים. אמנם נחלקו הראשונים האם נשים שייכות במצוות שהזמן גרמא ורק אינן חייבות, או שמצוות אלו לא שייכות להן כלל. ונפסק שאם רוצות יכולות לקיים מצוות אלו (לספרדים בלי ברכה), כיון שיש להן שייכות למצוות אלו. אך מנהג העולם שהנשים בוחרות לעצמן מצוות נוספות ע"פ ההרגשה והיכולת. לדוגמא: אשה שהחלה להתפלל את כל התפילה רק כשילדיה גדלו קצת ומצאה זמן לזה. ודאי שכל קיום או אפילו התנסות במצוה ממלאת את כל ישותו של האדם ואת יכולה להמשיך בזה. עם זאת, יש לשים לב לכמה דברים: א. שהדברים יהיו אמיתיים מתוך הרגשה פנימית, ולא מתוך רגשי נחיתות מדומים מול הגברים. זה נובע מבלבול גדול כיום בהבנה של התפקיד של שני המינים וקמים כל מיני ארגונים למיניהם שאינני בטוח בטוהר כוונותיהם לדאוג דוקא ל"עולם הבא" של הנשים. ב. אני חושב שלא כדאי לבלבל את הבת בשונה משאר הילדים בגן, ושסתם תרגיש שונה, אלא להיפך שתנהג כמו כל הילדים והלואי שתקיים את המצוות שהיא מחויבת בהם בשלמות בעז"ה. במהלך השנים תוכלי לעניין אותה במצות נוספות, ואם היא תרגיש שהיא "מתחברת" אדרבה שתוסיף גם אותם. ג. כדאי גם לך להוסיף רק מצוות שלגביהם אין מחלוקת, ולא דברים שמתעורר עליהם פולמוס לדוגמא: נטילת לולב שכדאי, לעומת קריאת מגילה נפרדת לנשים, שהרבה רבנים, אפילו "פתוחים", מתנגדים לה מכל מיני סיבות. ד. לסיום, הכי חשוב שהדברים ייעשו בטבעיות ולא כהתרסה או להיראות בפני הבריות. בעזה"י שנזכה כולנו לקיים את כל המצוות בשלימות. הרב רואי מרגלית.