הרה"ג יעקב אריאל, שלום. מה שכתב כ"ת (בתשובה לשאלה היחס בין ישראל לעמים) בחלקה הראשון של התשובה, שיעקב לא סלח לשמעון ולוי, נראה כי יש לדייק (כן מובא בפרש"י) כי יעקב אינו סובר שמעשה בניו אינו צודק (אלא שסיכן אותו), ועל כן הוא מוכיח אותם על המעשה שנעשה מתוך כעס ורתיחה, דבר שאינו נכון. וכך כתב רש"י: ’אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא את אפם’ וכו’. כך אני מדגיש זה בשיעורי. כל טוב,

היא הנותנת, מכיון שיעקב קילל את אפם ר"ל שמעשה כזה של פגיעה מיותרת אסור שייעשה מתוך כעס אלא רק מתוך שיקול רציונאלי. כלומר, רק אם יש הכרח ולא הריגה סתם.