מהו הדין שבתורה על מקרה מצמרר כמו זה שקרה כשכלב האמסטף המשפחתי אכל את ילדת המשפחה? האם זאת אותה הדוגמא כמו "שור שנגח"? מהו הדין לבעלים - ההורים?

מבואר במשנה סנהדרין א, ה: דינו של שור שהרג את הנפש מיתה. ודנים אותו בבית דין של עשרים ושלושה. וכן דין זאב, אריה, דב, נמר וברדלס. ואמנם לדעת רבי אליעזר כל הקודם להורגן זכה. אבל רבי עקיבא אומר: שדינם בעשרים ושלושה. וכך הלכה. אבל אם זו חיה שאילפו אותה להרוג, כמו שור האצטדין, והרג, אין בו אשם, ואין להמיתו על כך (ב"ק לט, א, רמב"ם נזקי ממון ו, ה). אלא שאם יש מהם חשש סכנה - צריך להורגם. לפיכך, הרואה אריה או זאב או נמר מסתובב במקומות ישוב, צריך להורגם כדי שלא יפגעו באנשים. ואדם שמגדל בביתו חיה טורפת או נחש, אם הם שמורים היטב באופן שאינם עלולים להזיק, אין לפגוע בהם. אבל אם בעל הבית מתרשל בשמירתם ונשקפת מהם סכנה, אזי חובה עליו להורגם. ואם בעל הבית אינו הורגם, יכול כל אדם להורגם, כדי להציל את עצמו ואת הציבור כולו מסכנתם (תוס' ב"ק טז, ב, ד"ה רבי, ע"פ פירוש ר"ת; שו"ת רדב"ז ח"ה י"ד; שו"ת הרמ"א קיג, ג). ואם נראה שרבים מבעלי הכלבים המסוכנים אינם שומרים עליהם כראוי, אפשר לעשות תקנה. לכתחילה מוטב שהתקנה תחייבם לשומרם היטב, וכל חריגה קטנה תגרור אחריה קנס כבד. אך אם הרשויות מוצאות כי תקנה זו לא תאכף כראוי והסכנה תישאר - צריך לקבוע בחוק שלא לגדל כלבים מסוכנים אלה.