- הלכה
- צורת התפילה
שאלה
האם מותר לשליח ציבור להתפלל ע"י מיקרופון באהל אבלים?
השאלה היא כאשר כולם שומעים אותו גם בלי המיקרופון.
תודה רבה.
תשובה
תנוחמו מן השמיים!
בשעת הצורך ניתן להשתמש ברמקול באהל האבלים, ובתנאי שכל אחד מהציבור אומר בעצמו את התפילות והברכות שהוא חייב בהן (ברכות השחר, ברכות קריאת שמע, תפילת העמידה, וכדומה) ואינו סומך על השמיעה משליח הציבור. רצוי גם שהחזן ירחיק מעט את הרמקול מפיו, כדי שלפחות עשרה הקרובים אליו ישמעו גם את קולו הטבעי ולא רק את הרמקול. אולם בקריאת התורה רצוי להמנע מן השימוש ברמקול.
הרחבה:
הרמקול הופך גלי קול לזרם חשמלי ושוב לגלי קול. חיצונית הדבר נשמע כאילו מן הרמקול נשמע קולו של האדם עצמו ביתר חוזקה, אבל לאמיתו של דבר זוהי מכונה שמצליחה לחקות היטב את קול האדם, ואיננו שומעים דרכו את גלי הקול מפי האדם. לפיכך בדברים שחובה לשמוע מפי שליח הציבור אי אפשר לצאת ידי חובה באמצעות הרמקול, מאחר שכדי לצאת ידי חובה צריך לשמוע את הברכות מפיו של אדם שמחויב בהן (ראש השנה פ"ג מ"ח: "כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן"), ולא מפי מכשיר משוכלל. הדבר מוסבר היטב בשו"ת מנחת שלמה (מאת הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ח"א סימן ט), ובעקבותיו התקבל עקרונית על ידי רוב ככל הפוסקים.
מאידך, הגמרא במסכת סוכה (נא ע"ב) מספרת על בית כנסת ענק שהיה באלכסנדריה, "ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן". מכאן שניתן לענות אמן גם אם לא שומעים את שליח הציבור בעצמו, אך הראשונים שם מסייגים זאת לברכה שאין חובה אישית לשמוע אותה. אם כן, עלינו למיין את חלקי התפילה: מה מהם נחשב כחובה אישית על האדם לומר בעצמו, או לשמוע מפי המחויב בדבר, ואת זה אי אפשר על ידי רמקול; ומה מהם אינו חובת שמיעה אישית.
בחזרת הש"ץ בימינו, כשכולם מתפללים תפילת הלחש, אין חובה אישית על כל אחד לצאת ידי חובה בתפילתו של שליח הציבור (משנה ברורה סי' קכד ס"ק לא). אם כן, די בכך ששליח הציבור אומר וציבור קטן שלידו שומע את קולו, והשאר יענו אמן בגלל שהם יודעים איזו ברכה נאמרת כעת, אף על פי שלא שמעו אותה ממש אלא מפי המכשיר. כן יש לנהוג בשאר הברכות, מאחר שבדרך כלל שליח הציבור משמש רק כ'מַנְחֶה' וכולם אומרים בעצמם ולא מסתמכים על דין "שומע כעונה". וכדי שלפחות עשרה אנשים ישמעו את הקול הטבעי, וכך יש "ציבור" ששומע, כדאי שהחזן ירחיק מעט את הרמקול מפיו (העיר על כך הרב יצחק רצאבי שליט"א, שו"ע המקוצר ח"ז עמ' רסב). אגב, רצוי להקפיד על כך גם בחופה, שלפחות עשרה אנשים וגם החתן והכלה (היוצאים ידי חובה בברכת "בורא פרי הגפן" ושאר הברכות) ישמעו את הברכה באופן טבעי.
לגבי קריאת התורה קיים דיון בפוסקים האם קיימת חובת שמיעה או לא (התלבט בדבר הר"י ענגיל ב'ציונים לתורה' כלל ט, ועיין אגרות משה או"ח ח"ב סי' עב, יחווה דעת ח"ד סי' יא, שצידדו שאין בה חובת שמיעה על היחיד, וכך נראה בראשונים על המעשה באלכסנדריה הנ"ל), לכן עדיף להחמיר בדבר אם אפשר, שתהיה ללא רמקול.
דוגמא מובהקת למצווה שמוטלת כחובה אישית על כל יחיד היא קריאת מגילה בפורים, ובה אין להשתמש ברמקול.
הרב עובדיה יוסף שליט"א הקל גם בקריאת מגילה לאלו היושבים קרוב לשליח הציבור והיו יכולים לשמוע גם בלעדי הרמקול (יחווה דעת ח"ג סי' נד). כמה רבנים תמהו על פסק זה, משום שלכאורה כעת גם אלו היושבים קרוב אינם שומעים את הקול הטבעי. אך נראה שכוונת הרב עובדיה שליט"א למציאות שבה הרמקול לא מאפיל לגמרי על הקול הטבעי, והיושבים קרוב שומעים במשולב הן את הקול הטבעי והן את הרמקול (כך הסביר זאת בנו הרב דוד יוסף שליט"א, הלכה ברורה ח"ד עמ' קפו).
בכל אופן, גם בדברים שאין חובה לשמוע מפי שליח הציבור ברור שהשמיעה מרמקול איננה אידיאלית. בסופו של דבר יוצא שהרחוקים ממנו שומעים מפי מכונה את הקדיש והקדושה וכו', והם עונים רק מכוח הידיעה שכעת שליח הציבור אומר זאת. אלא שבאהל האבלים לפעמים אין ברירה: יש רעש מסביב, אקוסטיקה גרועה, וכדומה. לכן, כשהדבר נדרש כדי לרכז את הציבור בתפילה ניתן להקל בזה.