המקרה: עו"ד השתמש בשם וזכויות של מס’ רוכשי בתים לתביעה כנגד החברה-מוכרת הבתים. עוה"ד סיכם על שכ"ט עם צד ג’ (=מזכירות היישוב, אשר יזמה את התביעה, ושילמה מראש סכום גדול לעו"ד). המטרה המוגדרת והמוצהרת של העו"ד וצד ג’ היתה ליצור לחץ על החברה להשגת אישורים לצד ג’. רוכשי הבתים לא היו צד להסכם שכה"ט, ואף לא יודעו עליו, וכן בפרטי התביעה. (למעשה לא היה קשר מעולם בין העו"ד לרוכשים) - ביהמ"ש פסק לטובת הרוכשים סכומי כסף ואף הוצאות שכ"ט . העו"ד סירב להעביר הכספים לרוכשים והללו נאלצו להוציאו מהחברה בעקיפין. העו"ד דורש מהרוכשים לשלם לו שכר טרחה. האם עפ"י הרמ"א ניתן לראות בעו"ד כאדם ששולמו לו הוצאותיו (ע"י צד ג’) כשירד להציל ממון עצמו (או של צד ג’), על אף שלא עלתה בידו מטרתו המוצהרת, והציל ממון הרוכשים? האם לרוכשים מעמד של "זה נהנה וזה (העו"ד) לא חסר? [שו"ע רס"ד/ד]

שלום רב, ראשית נקדים, שלמרות שניסחתם את שאלתכם בטוב טעם ודעת, עם זאת, עדיין חסרים לנו פרטים רבים וחשובים לגבי המקרה המדובר. לכן, התשובה שניתן לכם כאן היא בהתאם למה שנראה לנו בפשטות מהנתונים הקיימים בשאלה וכמובן שאין לראות בתשובה הזאת כפסיקת הלכה בדבר. נידון כזה ראוי וצריך להתברר רק בבית דין, בשמיעת שני בעלי הדין כדבעי. לעצם השאלה, נראה שהעו"ד הנ"ל לא יכול לדרוש מהרוכשים תשלום של שכר טרחה עבור הכסף שהצליח להשיג בעבורם דרך בית המשפט (ערכאות). הסיבה לכך היא מפני שהעו"ד הנ"ל קיבל תשלום (מראש) מהמזכירות עבור טרחתו בענין השגת האישורים, ואף שהמטרה המוצהרת של התביעה לא הייתה השגת סכומי כסף והוצאות שכ"ט עבור הרוכשים, אך עכ"פ נראה לנו שיש קשר מהותי בין התביעה להשגת אישורים לבין האפשרות שתביעה זו "תניב" השגת סכומי כסף לרוכשים, ואם בית המשפט (ערכאות) נחת לפסוק כך עבור הרוכשים, למרות שלכאורה, מטרת התביעה המוצהרת לא הייתה כזו, עובדה זו מחזקת לנו את ההנחה שיש קשר מהותי בין התביעה המוצהרת לבין התוצאה המשפטית. בנוסף לזה, נראה לנו שבית המשפט לא נוחת להתעסק בצדדי תביעה שלא היו חלק מהותי מהתביעה עצמה. לכן, לאור האמור לעיל יש לומר שהתשלום עבור הטרחה בהשגת סכומי הכסף עבור הרוכשים, נפרע כבר בתשלום הראשוני ששולם מראש לעו"ד ע"י המזכירות (צד ג') עבור התביעה, משום שהוא כלול בו. בברכה, הרב אברהם אחיה שוקרון.