שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

למכור דירה שהוקדשה לבית כנסת

undefined

הרב עזריה אריאל

י"ז שבט תשע"ג
שאלה
לרב עזריה שלום. אדם שקנה בבנין חדש שני דירות. את הדירה בקומה הראשונה הקדיש לביכ"נ ואת הדירה בקומה השניה לדירה שלו. עכשיו אחרי שבועיים השכנים התלוננו שזה עושה רעש. והשילטונות אמרו לבעל הביכנ"ס שעליו להעביר את זה למקום אחר. האם יכול כעת למכור את הדירה בקומה הראשונה למישהו שרוצה לגור בדירה הזו? כי כתוב בתשב"ץ (ח"ג, ה) שביכנ"ס שלא היה רשום בטאבו בתור ביכ"נ אין עליו קדושת ביכ"נ, כי דינא דמלכותא דינא, ושו"ע (חו"מ, שסט, ו) פסק שגם בא"י אומרים זאת?
תשובה
לשואל, שלום! בנסיבות הללו מותר למכור. הרחבה: כמה מהנחות היסוד בשאלה טעונות ליבון, הן בהלכות בית כנסת והן בדיני ממונות בכלל ודיני שכנים בפרט, ולא אכנס כאן לעומק הדברים בכל הנושאים הללו. מספר נקודות: א. כאשר בית כנסת שייך לאדם פרטי, וגם כאשר הוא ייעד אותו לבית כנסת הוא השאיר בידיו את השליטה ברכוש, דינו כ"שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר", ונתונה לו הרשות למכור את בית הכנסת, ואף להשתמש כראות עיניו בכסף שקיבל בתמורה לבית הכנסת (הכרעת השולחן ערוך סי' קנג ס"ז ומשנה ברורה שם ס"ק ל ולו; ובתנאי שיש באזור בית כנסת חלופי, ראו ברמ"א שם). ב. גם בית כנסת שאינו שייך לאיש או לקבוצה מוגדרת ("בית כנסת של כרכים"), אם בפועל כבר אין מתפללים בו - מותר למוכרו (מגן אברהם סי' קנג סקי"ב בשם המבי"ט, הובא במשנה ברורה סוף ס"ק לג). ג. מאחר שבעל הדירה הקדיש אותה לבית כנסת מתוך מחשבה שהוא אכן ישמש לכך, וחשב מן הסתם שהשכנים יסכימו לכך, וכבר בתוך שבועיים (כפי שכתבתם) התעוררה התנגדות והשימוש בו פסק, נראה שזהו מקרה מובהק של "הקדש בטעות", שאינו מחיל קדושת בית כנסת. ראו כיוצא בזה בתשב"ץ ח"ב סי' קע, שכסף שהוקצה לבית כנסת ואחר כך התברר שלא היה בו צורך לא חלה עליו קדושה. כמו כן בשו"ת בית שלמה (דרימר, סי' כט) דן לגבי ארון הקודש שנקבע בצד הלא נכון, וכתב שהעברתו ממקומו וניצול המקום הקודם לקדושה פחותה יותר איננה בבחינת "מורידין בקודש", מאחר שהייעוד הקודם לארון הקודש היה "הקדש בטעות". ד. אלמלא הנימוקים הקודמים להיתר המכירה והשימוש בכסף, לעניות דעתי "דינא דמלכותא" בימינו אינו יכול להפקיע את קדושת בית הכנסת. "דינא דמלכותא" מבוסס על כך שלשלטון יש בעלות על הקרקעות, ולכן כתב התשב"ץ (ח"ג סי' ה שציינתם) שהשתלטות השלטון על הקרקע מפקיעה ממנה את קדושת בית הכנסת, ואף הסמיך לכך את הפסוק: "ובאו בה פריצים וחללוה" (יחזקאל ז,כב), ממנו למדו (בעבודה זרה נב ע"ב) שכיבוש על ידי גויים מפקיע קדושה. ברם (ובלי קשר למחלוקת האם "דינא דמלכותא דינא" נאמר גם במלכי ישראל, שעל כך ציינתם להכרעת השו"ע חו"מ שסט ס"ו שאכן כן), נחלקו ראשונים האם דין זה של חילול הקדושה על ידי "פריצים" נאמר גם על יהודים (עיינו בעל המאור וראב"ד על הרי"ף ע"ז כד,א ורמב"ן שם נד,ב). אם כן, ספק אם בעלות מדינה יהודית יכולה להפקיע קדושה. בפרט קשה לומר זאת כאשר המדינה איננה משתלטת על הרכוש אלא רק קובעת את כללי השימוש בו ודורשת שלא ישמש לבית כנסת. אינני נכנס כעת לשאלה האם לפי ההלכה מותר היה להתעלם מחוק המדינה ולהקים בית כנסת בדירת מגורים. אציין לפי שעה שגם מבחינת הלכות שכנים הדבר אינו פשוט, ודעת כמה ראשונים שרק לתלמוד תורה לילדים יש תקנה מיוחדת להתירו חרף התנגדות השכנים, מה שאין כן בשאר מצוות (למרות שהשולחן ערוך חו"מ קנו ס"ג התיר לכל מצווה, בעקבות הטור). מכל מקום, אם מישהו הקדיש את ביתו כבית כנסת בניגוד לחוק, קשה לומר שעצם התנגדות המדינה מפקיעה את קדושת המקום.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il