אני עוסק בחינוך נוער מספר שנים. שנה אחר שנה חוזרת אלי ההרגשה שלא הצלחתי בחינוך ליראת שמים של התלמידים. אני משווה אותם בכל שנה ושנה, לתלמידי המחזורים הסמוכים שאותם לא לימדתי או הכיתות המקבילות ורואה מאוד בבירור שאצלם ההצלחה רבה יותר (אמנם הפנימיות נסתרת אבל יש דברים שרואים בעיניים והם חשובים). אני מניח שעלי לשפר את שיטות החינוך וגם את אישיותי. שאלתי היא האם אני רשאי לסמוך על ה’ שאם אני מזיק יותר ממה שמועיל הוא ידאג לגרום לי לעזוב את העבודה הזאת או שמוטל עלי לחפש עבודה אחרת אם תחושה זו תימשך? אני אוהב את העבודה אבל איני מוכן לקלקל במקום לתקן.

אכן עבודת החינוך היא עבודת קודש ואין לעסוק בחינוך אלא אם כן רואים ברכה אצל התלמידים..אך איני מכיר אותך ויתכן שאתה מצליח אלא שיש לך ביקורת עצמית מופרזת, על כן עצתי שתתיעץ עם מי שמכיר אותך בעבודה וגם מספיק כנה שיעז לומר לך את האמת בין לחיוב ובין לשלילה.