שלום הרב. רציתי לדעת מדוע בתורה יש הרבה פעמים כל מיני שינויים וסיבוכים שצריך אחר כך לתרץ עם כל מיני פירושים שנשמעים מאוד דחוקים. לדוג’ במכירת יוסף עם המידיינים והישמעאלים למי מכרו מי מכר, וכל המפרשים חולקים אחד על השני ומסבירים קצת שונה. אני לא מבקש תירוץ נקודתי (למרות שגם זה חשוב) אלא מדוע התורה כתובה בצורה כזו מה היא מנסה לומר לנו? בכל נקודה ספציפית תמיד אפשר לתרץ בצורה כזו או אחרת אבל מה הרעיון שעומד מאחורי זה? אשמח לקבל מקורות להרחבה תודה רבה

לשואל שלום, שאלה גדולה שאלת. אכן אין עוד ספר שנכתבו עליו פירושים כה רבים כמו תורת ה'. שבעים פנים לתורה. זו גדולתה של תורת ה' שהיא עמוקה עד מאוד וכוללת בתוכה כל כך הרבה. התורה נקראת "שירה" וכדרכו של השיר אשר בין שורותיו, בין אותיותיו ובין מילותיו חבויים רעיונות, שכדי למוצאם צריך לעמול ולהעמיק, כך היא גם תורתנו הקדושה. וכך כתב הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין, בהקדמת ספרו "העמק דבר" לספר בראשית: בנדרים דף לח העלו בפירוש המקרא "כתבו לכם את השירה", שהוא כל התורה... והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא על כרחך יש בה טבע וסגולת השירה. כידוע לכל מבין דמשונה מליצת השירה מספור פרוזי... דבשיר - אין הענין מבואר יפה כמו בסיפור פרוזי וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כיוון לזה הסיפור וזה החרוז כיוון לזה הסיפור... ולא מקרי דרוש אלא כך הוא טבע השיר, אפילו של הדיוט. ומושכל עוד, דמי שיודע בטוב עניין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו, מתוק לו אור לשון השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת העניין ורק בא להתבונן מן המליצה תורף העניין, ומזה עלול הוא להשערות בדויות, שלא להן כוון המשורר. כך הוא טבע התורה, שאין הסיפור שבה מבואר יפה, אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון, ולא נקרא דרוש, אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד, שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוון לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל. שנזכה לעמול בתורה ומתוך כך יאיר ה' עינינו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו בברכה נאמנה