הטעם לשאלתי בדבר הכנסת ניקוד וטעמים הייתה בדיוק למען אלה שאינם יכולים לקרוא בלא סימנים אלה. שאלתי נבעה מכך, שאמנם קריאה בתורה מתוך חומש או אפילו תנ’’ך, עם או בלי ניקוד וטעמים אין יוצאים ידי חובה. אבל קריאה בנביא - קוראים בחומש מנוקד וגם מברכים בשם ובמלכות (שלא כנהוג לגבי קריאה במגילות). למה אפוא ייגרע אם קוראים מתוך מעין ’חומש’, המכיל את ספר הנביא בשלמותו, עם ניקוד וטעמים, ומה עוד, כדי שלא יהיה מקום לטעות ולחשוב שמעיקר הדין יש לנקד ולהטעים, אני רוצה להכניס סימנים אלו בצבע. אני חושב שקריאה במגילה מעניקה לקריאה בנביא יותר רצינות וכבוד. האם שאלה זו נידונה במקורות?

הדבר עלול להטעות, שספר שנכתב עם נקודות כשר. במס' סוכה למדנו, שכאשר אין אתרוג אסור ליטול לימון בגלל חשש לטעות.