השמחה בימינו כשאין בית מקדש

בס"ד לכבוד הרב, צהריים טובים, כתוב בספר המידות שהשמחה היא מידה חשובה מאוד בלב האדם, ויש על כך הרבה מאוד פתגמים. אף כתוב שאחד מיסודות התשובה זה להיות אדם שמח, כי אנו עם ישראל ואנו חייבים לשמוח בכך שד’ הוא המלך שלנו-מלך מלכי המלכים. רציתי לשאול: איך ניתן לשמוח בלב מלא כאשר יסוד העולם לא כאן: בית המקדש חרב. אנו כמו גוף בלי הלב, שמתקיים רק בדרך פלאי פלאים. אז איך אפשר לשמוח במצב שכזה? בתודה הודיה, כיתה ו’

שלום רב, אני שמח על השאלה שלך. כנראה שאת ממש מחוברת למקומות מאד כלליים וחשובים. השמחה נובעת מהרגשת שלמות, נכון מאד להרגיש שללא בית מקדש אין לנו שלמות. אולם השמחה בעולם הזה לא נובעת רק מכך שאנו רואים את השלמות אלא גם כשאנו עושים דברים שאנו יודעים שמכוח מעשינו אנו גורמים לשלמות שתבוא בעתיד זה גם משמח אותנו. האמונה שהעשייות הטובות שלנו עכשיו במה שאנו יכולים לעשות הם גורמות לכך שבית המקדש בעצם הולך ונבנה. גם אם אנו לא רואים אותו בעיניים שהוא הולך ונבנה, אנו מאמינים שבאמת בפנים הוא הולך ונבנה. אז אנו בתקופה של בנין בית המקדש. ההרגשה שאנו בדרך אל הדבר השלם והגדול הוא בעצמו משמח אותנו מאד. מותר לאדם להיות בצער אולם אסור לאדם להיות בעצבות. העצבות גורמת לכך שאדם לא מאמין בכוח התיקון, האדם מיואש. אולם האדם שמצטער הוא מאמין גדול בכוח לתקן. הוא עסוק בתיקון. הוא מצטער כשהוא רואה שזה לא בקצב שהיה רוצה שיהיה. הצער גורם לתפילה גדולה. הצער גורם למוטיבציה יותר גדולה. זה מותר וזה בדרך כלל בא ביחד, צער ושמחה מעורבים בחיינו. כל טוב