1. מדוע אומרים במסכת ברכות פרק שלישי "פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן מתפילין ומכל המצוות האמורות בתורה"? מדוע לא הסתפקו לומר פטור מן התפילה ומכל המצוות האמורות בתורה? שהרי קריאת שמע ותפילין הן חלק מן המצוות האמורות בתורה? 2. באותו דף, בהמשך נאמר "נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון". מדוע תפילין וקריאת שמע שנחשבים מאוד חשובים בדרך כלל, נפטרו אך תפילה מזוזה וברכת המזון לא? במיוחד שתפילה אינה אפילו מצווה מן התורה.

1. השיטה מקובצת שם מבאר שלרבותא נקט במצוות אלו בנפרד, משום שהיה מקום לחשוב שייפטר דוקא ממצוות אחרות שכדי לעשותן צריך בד"כ להניח המת וללכת למקום אחר, אך מצוות אלו שניתן לעשותן בפני המת לא ייפטר. 2. משפט זה עיקר מקומו בהמשך במשנה בדף כ ע"א למטה, ועיין בגמרא שם (ע"ב) שמבארת את החילוקים. בברכה,