אותי לימדו שכספי האשה ושל האיש שייכים לשניהם באותה מידה, גם אם האשה לא עובדת כלל. כמובן שהכסף שאני מביאה הביתה בא במאמץ רב, איזו אשה מביאה כסף בקלות? להיות אשה עובדת זה להיות בסוג של טירוף של בית-עבודה-ילדים. זה שתי משרות מלאות!!! אולי אפילו שלוש, אם מפרידים את גידול הילדים והטיפול השותף בבית. אז שוב אני מקשה, אני יודעת, כי אני רוצה להיות בטוחה שאני לא אתן את הדין בשמיים שציערתי את בעלי.
אם אני נותנת מעשר מכספי משכורתי, בסתר, ללא ידיעת בעלי, האם אני מועילה טוב בעולם הזה ובעולם הבא? או שהכי טוב לומר לבעלי שהתייעצתי ונאמר לי שמותר לי לתרום מכספיי כי עמלתי על הכסף הזה ואני רוצה לתת לאחרים מהשפע שקיבלתי מהשם יתברך. ולא לתרום בסתר.
ומה לגבי זה שהוא טוען שאנחנו בעלי חוב כפי שפירטתי במכתב הראשון בשירשור המכתבים האלו. האם יש בסיס לטיעון שלו או שזה נובע מפחדים או חלילה קמצנות? אנחנו ב"ה חוסכים כ3000-4000 ש"ח בחודש. אם נתרום מעשר מזה לא יקרה לנו כלום.
האם כדאי לנו לפנות ליעוץ אחר , יחד? סיכוי קלוש שהוא יסכים ולכן אני פונה אליכם.
גירסת הדפסה
שלח לחבר