ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שימוש בתוי קניה ששכחו בסופר | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ה אייר תשע"ג

שימוש בתוי קניה ששכחו בסופר


כולל דיינות בית אל

שאלה:
אני עובד כקופאי בסופר וביום ראשון השבוע הגיעו ילדים לקנות ושלמו לי בתו. מהתו נשאר עודף ויצא להם זיכוי על הסכום הנותר. הילדים השאירו את החשבונית ואת הזיכוי בחנות בתוך הסל של המוצרים. אחרי שהם יצאו הלכתי לאסוף את כל הדברים שהאנשים משאירים שם ואז מצאתי את הזיכוי מונח שם. לא היה לי דרך לאתר אותם ואף פרט מזהה. ביום רביעי הגיע אלי אדם ואמר לי שהילדים שלו הלכו לקנות ולא החזירו עודף. אני באותו היום השתמשתי בזיכוי.
השאלה שלי, מה אני אמור לעשות במקרה זה?

תשובה:
בס"ד
שלום וברכה,

אם הסברת לילדים שהם צריכים לשמור את הזיכוי ולתת אותו חזרה לאביהם אין עליך חובת השבה. אבל אם לא הסברת להם מה משמעות הזיכוי, אתה חייב לאבא את שווי הזיכוי כאדם המזיק.
לגבי השימוש בזיכוי גם אם אין חובת השבה, צ"ע האם המוצא יכול לזכות בו.

הרחבה:
מקור הדין - מסכת בבא בתרא דף פז עמוד ב: מתני'. השולח את בנו אצל חנווני (ופונדיון בידו), ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואבד את האיסר - חנווני חייב; רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו.
בשלמא באיסר ושמן - בהא פליגי, דרבנן סברי: לאודועי שדריה, ור' יהודה סבר: לשדורי ליה שדריה.
נחלקו רבנן ורבי יהודה האם דעת האב בשליחת הילד להביא את המוצרים מהחנות, או ששלחו להודיע לבעל החנות שישלח עם אחר. להלכה נפסק כרבנן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קפח סעיף ב: לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני, ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת.

אך נראה שהיום אומדן הדעת נשתנה וודאי דעת האב שהמוכר ישלח את הקניות עם הילד. ולכן שליחת הקניות עם קטן איננה פשיעה. (וכן כתוב בשו"ת אמרי יושר שאם המנהג נשתנה, נשתנה הדין "כי המנהג עיקר גדול בדיני ממונות").

לגבי הזיכוי על המוכר לברר שהקטן מודע מה הוא קיבל לידיו, ואם המוכר לא הסביר לו מסתבר שהילד יזרוק את הנייר לפח, וכיוון שבמקרה זה הילד איבד את הזיכוי האחריות רובצת על המוכר.

אם הסברת לילדים אין עליך אחריות ואם מצאת אין חובת השבה, כיוון שמסירת חפץ לקטן זו אבידה מדעת ( ודאי אין הכוונה שמותר לקחת לקטן מהיד אך אם איבדו הקטן אין המוצא צריך לטרוח אחר מציאת הבעלים) , אם מצאת חפץ היה מותר לך לקחתו לעצמך כיוון מסתבר שהאב התיאש מהחפץ באם הוא יפול [ע"פ הגהות אמרי ברוך על הקצות רסא] . אך במקרה זה שמצאת שטר צ"ע האם היה מותר לך להשתמש בזיכוי, ויש לשאול ע"ז שאלת חכם.

1) בשולחן ערוך חושן משפט סימן נ - שטר בעדים שכתוב בו: אני פלוני לויתי ממך מנה, כל המוציאו גובה בו. אבל אם אין בו עדים, אלא שהוא כתב ידו, מתוך שנאמן לומר: פרעתי, נאמן לומר: לא לויתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו ומצאתו.
מתוך דברי השו"ע נראה ששטר שלא כתוב עליו שם המלוה אם נפל אין המוצא יכול לגבות בו.

2) בסימן נו דנים האחרונים בדין שטר חוב שאבד ובעליו התיאשו, האם המוצא יכול לזכות בו (לדעת הקצות זוכה בחוב ולדעת הנתיבות זוכה בנייר ויכול למוכרו ללווה) או שהיאוש הפקיע את החוב (מהרי"ק). האור שמח אומר שאם אין שעבוד הגוף על השטר כולם מודים שביאוש פקע החיוב והשטר בטל.
לפי זה במקרה שלנו האבא התיאש מהשטר והשטר בטל.

הרב משה מאיר אבינר


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il