החפץ חיים כתב שלפעמים יש מקרה שיש מצוה להכלים אדם והרי הדברים: כלל ד סעיף ז: "וכל אלו הדינין שכתבנו הוא דוקא באיש אשר מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו, אבל אם בחנת את דרכו כי אין פחד אלהים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים או שאינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שאר עמו יודעים שהיא עבירה, דהיינו בין שאותה העבירה שהוא רוצה לגלות עשה החוטא כמה פעמים במזיד, או שעבר במזיד כמה פעמים עבירה אחרת המפורסמת לכל שהיא עבירה, אם כן מוכח מינה שלא מחמת שגבר יצרו עליו עבר על דברי ד’, כי אם בשרירות לבו הוא הולך, ואין פחד אלהים לנגד עיניו, לכן מותר להכלימו ולספר בגנותו בין בפניו ובין שלא בפניו... וכל-שכן אם הוכיח אותו בזה ולא חזר, דמותר לפרסמו ולגלות על חטאיו בשער בת רבים ולשפוך בוז עליו עד שיחזור למוטב... אך יש ליזהר שלא לשכוח פרטים אחדים המצטרף לזה, וכתבתים בבאר מים חיים". וכלל ח סעיף ה: "וכל זה האיסור של לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא עדין בכלל "עמיתך", דהיינו עם שאיתך בתורה ובמצוות, אבל אותן האנשים שמכירם שיש בהם אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בכל מה שהוא רואה עליהם או ששומע עליהם דכתיב: "לא תונו איש את עמיתו", ו"לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל זה שאינם עושים מעשה עמך, ונאמר: הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט וכו’. ואפיקורוס נקרא הכופר בתורה ובנבואה מישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו הוא אומר: כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד או גזרה שוה אחת או דקדוק אחד, גם הוא בכלל הזה." מכאן אנו רואים שלפעמים יש אפילו מצוה להכלים אדם ואפילו שלא בפניו... האם הדברים אכן כך? הלא חבל לפספס מצוה יקרה זו שכנגד דיבור לשון הרע שהוא אסור יש דיבור שהוא מותר...??? וכבר קיבלתי תשובות של "לא להתייחס להלכות האלו כי הם לא נוגעות לדור הזה" אבל אם זה לא נוגע.. אז גם הלכות אחרות אולי לא נוגעות... מה הם הכללים לדבר? כי בטח יש דקדוק רב שדורש עיון כדי שלא להיכשל חלילה בלשון הרע..!!!

לשון הרע היא מצווה חשובה. אמנם יש מקרים בהם מותר לדבר רע כנגד אנשים אחרים, כפי שפסק בחפץ חיים. יש ללמוד את ההלכות ועל פיהם להתנהג ולדבר.