בשכונה שאני גר בה בניו יורק יש נהר באמצע השכונה, מעבר לעירוב. יש גשר גדול והומה שחוצה את הנהר. האם הנהר הזה משמש כהפסק בין הבתים לעניין הרצף הנדרש של פחות מ - 34 מטרים בין הבתים לעניין תחום שבת? בתודה,

שלום אני מצרף דברים שכתבתי בנושא. אין כאן הכרעה הלכה למעשה כיון שהדבר תלוי במציאות והדין יכול להשתנות ממקום למקום. קי"ל שעיר שנפרצה יותר מקמ"א אמה נחשבת כשתי ערים לענין תחום שבת. (רמ"א שצח ז) ומאידך נפסקה ההלכה כדעת הרי"ף והרמב"ם [ודלא כרש"י ורשב"א] בבאור הסוגיא בערובין סא (שצח ט): "עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו, שאינו מלא אלא בשעת הגשם, אם יש לפניה מצבה רוחב ד' אמות על שפת הנחל, כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השני ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדה; ואם לא היה שם מצבה, אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם, ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם". ובבאור החילוק כתבו הראשונים שהיות ובני העיר משתמשים בנחל נחשב כחלק מהעיר והוי כבית דירה המצטרף לעיר. וזה לשון הריטב"א: "ור"ח ז"ל ורבינו אלפסי ז"ל פירשו כי רוב העתים הנחל מתייבש ומשתמשין בו שאינו מתמלא אלא בזמן הגשמים, וכיון שמשתמשין בו נעשה מכלל העיר ומודדין משפתו הראשון כשעשו לו דקה ד' אמות, אבל כשלא עשו לו דקה אינו חשוב מכלל העיר ומודדין לה מפתח בתיהם דהיינו מחומת העיר, וא"ת ואפילו עשו שם דקה היאך חושבין אותו מכלל העיר שהרי אין מעברין את העיר אלא בית דירה או מקום [הראוי] לבית דירה והנחל אינו ראוי לדירה, וי"ל דהתם הוא כשבאין לעבר את העיר מפני מקום מסוים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אע"פ שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר" ובמג"א הסתפק האם הוא הדין בכל מקום שבני העיר משתמשים שיצטרף לעיר. ויש לדון בזה וכי כל מקום בעיר שמשמש את הציבור [כמו גינות ציבוריות וכד'] נחשיבו כבית דירה וכחלק מהעיר? והרי מעיקר הדין רק בית דירה מצטרף לעיר [וזו קושיית הרשב"א על שיטה זו ועיין משכ"ב בריטב"א הנ"ל] ועוד שא"כ אין כ"כ משמעות לדין עיר שנפרצה אלא בכה"ג שאין המקום ראוי לשימוש ולא רגילים בני העיר להשתמש בו. ובנדו"ד יש לדון האם הגשר נחשב כשימוש של בני העיר דומיא דנחל או שמא איפכא שיחשב כחוצה את העיר לשניים כמו עיר שנפרצה. בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ב סימן פ) הקל בפשיטות להחשיב כעיר אחת מחמת הגשר המשמש את תושבי העיר. וזה לשונו: "בנידון דידן שעשוי גשר מעל הנהר ומאות ואלפים בני אדם הולכים בכל יום מעבר לעבר דזה יותר מאיצטבא שנכלל הנהר בכלל העיר הן מהך גיסא והן מאידך גיסא". ויש להעיר על דבריו שהמג"א הנ"ל הסתפק אם להעתיק דין נחל גם לשאר מקומות ובמ"ב בשם א"ר הכריע להחמיר. ועוד ראיתי שדן בזה במנח"י (ז כד) ושם דן בעיקר האם אפשר להחשיב את הגשר כהוקף לדירה מחמת חדר קטן שיש בכניסה לגשר שבעבר ישב שם שומר ומחמת צורת הפתח ומחיצות שיש בכניסה ולאורך הגשר. או כגשר שיש לו בית דירה שמצטרף לעיר (שצח ו). והביא בסוף התשובה שגדולי הוראה מקילים בזה. אולם בשו"ת משנה הלכות (ח קעו) ובשבט הלוי (ד מ) נטו להחמיר. התשובות הנ"ל דנו בגשר בין ווליאמסבורג למנהטן. ועוד יש מקום להקל אם ריבועי השכונות המופרדות ע"י הנחל חופפים זה לזה או אפילו המרחק ביניהם פחות מקמ"א אמה שייחשבו כעיר אחת [עיין בזה בספר תיקון עירובין פרק ה הלכה לט הערה קיט בשם החזו"א] וכן אם כל העיר, כולל הנהר והגשר, מוקפות בערוב אחד שמצרף הכל לעיר אחת. [ולפי עדות השואל הערוב מסתיים לפני הנהר] [ובשו"ת אגרות משה (או"ח א סימן קלט ענף ה) הסתפק כיצד להחשיב גשרים אלו לעניין עירובי חצרות וזה לשונו: וא"כ יש להסתפק בהגשרים שהולכים ממאנהעטן לברוקלין אם יש להחשיבם שאינם מהעיר משום שהם חוץ לעיר או יש להחשיבם מהעיר מפני שהוא גם לתשמישי העיר שיש שם איצטבאות לישב שם ומקומות לטיול.]