ה"חפץ חיים" כתב שלפעמים יש מקרים שאפשר רק לחוש לדברי לשון הרע. באיזה מקרים מדובר? הרי אם אפשר לחוש ללשון הרע, הרי שומע לשון הרע?

שלום רב. ראשית, יש להבדיל בין איסור קבלת לשון הרע לאיסור שמיעת לשון הרע: איסור קבלת לשון הרע הוא על כך שאדם מאמין ללשון הרע ששמע. איסור שמיעת לשון הרע הוא על עצם שמיעת הדברים, גם אם אדם לא האמין להם. אם המידע השלילי שהאדם שומע נחוץ לו לצורך עסקיו וכדו' אין שום איסור לשמוע לשון הרע בשני תנאים: א. לא יאמין לדברי הלשון הרע – לא ישנא את האדם בליבו ולא ימנע ממנו שום טובה שהיה רגיל לעשות עימו. ב. יודיע מראש למספר שהוא צריך את המידע לצורך עסקיו וכד' (אחרת מכשיל את המספר ב"לפני עיור לא תתן מכשול"). המקרים בהם מותר לשמוע לשון הרע לתועלת הם: א. כשרוצה להשתתף עם אדם מסוים (כל שותפות שהיא: שותפות עסקית, העסקה, שידוך וכיו"ב). ב. אם ע"י שמיעתו יוכל לתקן את העוול שנעשה (כגון: מחנך בכיתה שיכול להשפיע על תלמידו לחזור בתשובה). ג. אם יוכל ללמד זכות על מי שסיפרו עליו, בין אם לפני המספר בין אם לפני השומעים. ד. אם המספר פורק את צערו ולא מתכוין לגנות את האדם שמספר עליו. כל זאת כלפי השומע, אך כלפי המספר ישנם תנאים רבים שמפורטים בחפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י' והלכות רכילות כלל ט'. מקורות: חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ו' סעיפים א-ג,י-יא; כלל י' בהגהה על סעיף יד. בברכה רבה הרב אשר עגם