שאלה
1.מדוע יש חזרה בפסוק ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימנם ומשמאלם הרי נאמר כמה פסוקים קודם מהי מטרת החזרה?
2.מה הכוונה ויושע מה הייתה הישועה שהושיע ה’ את עמ"י?
3.איך ראה עמ"י את מצריים מת על שפת הים הרי עמ"י הלכו והיו בקצה השני ואילו המצרים נפלטו לתחילת הים?
4.למה עמ"י צריך לראות את המצרים על שפת הים האם יש מטרה לראיה של עמ"י?
5.כתוב ויראו ה’ את הישועה ויאמנו בה’ ובמשה עבדו האם לפני כן לא האמינו?
6. מהי מטרת קריעת ים סוף האם למצרים או לעמ"י שיראו את כוחו של ה’ ויאמינו בו?
7. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה’ במצרים ?
למה מתכוונת התורה בביטוי היד הגדולה?
כיצד ראו זאת ? (את היד הגדולה)?
8.מה פירוש הפסוק? וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם
9. מה פירוש הפסוק?
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת- ה'; וַיַּאֲמִינוּ, בּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
תשובה
לשואל שלום,
שאלה 1: לשאלת הכפילות בציון העובדה שבני ישראל הלכו "ביבשה בתוך הים" מיושבת באופנים שונים:
אבן עזרא (שמות יד, כט) כותב שהכפילות באה לציין את הפלא הכפול שהתרחש, וזו לשונו: "ובני ישראל טעם להזכיר זה פעם אחר, כי פרעה היה טובע, ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים. וזה היה פלא בתוך פלא, כי במקום שהיו ישראל עוברים בים, היה שם רוח קדים מייבש, ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמס המים שנקרשו ונעשו חומות, והנה שתי רוחות בים ושני המקומות קרובים".
לפי המלבי"ם (שם) אין כאן כפילות, אלא תיאור ההתרחשות הניסית בשני שלבים, בשלב הכניסה ובשלב ההמשך, זו לשונו: "בעת ששבו מי הים בצד המזרחי שהלכו בו המצריים, היו ישראל הולכים עדיין בים בצד השני, ולא נשתנה אצלם דבר רק נגד מה שאמר תחלה שהלכו בתוך הים ביבשה, שבעת שהתחילו לכנוס היה ים וברגע שנכנסו נעשה יבשה, היה עתה בהפך, שבצד שהלכו אליו נעשה יבשה ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים כבר שב והיה ים, ועז"א ביבשה בתוך הים, ובכ"ז היו המים להם חומה בכ"מ שהלכו, ועתה לא נמס החומה כי לא הלך אחריהם עמוד האש, ולא היה צריך לרמאות את המצריים".
וראה גם דברי אור החיים הקדוש.
שאלה 2: על השאלה מה היתה הישועה משיב ראב"ע (שמות יד, ל): "ויושע - עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים, כי עד עתה היה עליהם פחד המלך, וכתוב כי המצריים טבעו בים, והים לא השליכם אל היבשה, כי כן כתוב 'תבלעמו ארץ' (שמות טו, יב), על כן פי' 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים', שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע".
כלומר תשועתם של ישראל היתה בהסרת פחדם על ידי הטבעת המצרים והדאגה שישראל יראו במותם.
שאלה 3: על השאלה איך ראה עם ישראל את מצרים מת על שפת הים משיב רש"י (שמות יד, ל; ע"פ חז"ל): "וירא ישראל את מצרים מת - שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו".
שאלה 4: על השאלה לשם מה נדרשה ראיית ישראל את מתי מצרים משיבים חז"ל (פסיקתא זוטרתא שמות יד, ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים? כדי שלא יהא ישראל אומרים כדרך שעלינו אנו מצד זה, כך עלו מצרים מצד זה, וכדי שלא יהו מצרים סבורים שכשם שאבדו הם בים, כך אבדו ישראל, וכדי שיהיו נוטלים את הביזה שהיו טעונין כסף וזהב, וכדי שיהיו ישראל נותנין עיניהם בהן ומוכיחים אותם".
שאלה 5: מספר פסוקים לפני הצהרת האמונה בה' ובמשה עבדו, נאמר "ויצעקו בני-ישראל אל ה'. ויאמרו אל משה המבלי אין קברים" וגו'. כלומר אמנם האמינו בה', אך לא בשליחותו האלקית של משה. על כן היה צריך לנס ים-סוף, כדי להביא לידי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כלומר מצב זה של אי-אימון במשה רבנו ע"ה תוקן למחרת היום.
שאלה 6: מפסוקי התורה ניתן ללמוד על התכלית המרובעת של בקיעת הים. יותר ממחצית פסוקי השירה (א-יב) עוסק בדברי שבח לה' על שהשמיד את המצרים. זוהי המטרה הראשונה. פסוק אחד בלבד (פסוק יג) מוקדש להודאה על הצלת ישראל. מובן שגם זו תכלית הבקיעה, אך זו תכלית שולית יחסית לראשונה. שלושה פסוקים (יד-טז) מוקדשים להודאה על האימה שהפיל ה' על העמים מסביב. פסוק אחד מוקדש לתפילה וציפייה להגיע לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. כלומר הבקיעה נועדה גם לרומם את ישראל ולהעמיק את אמונתם בה'.
שאלה 7: את הביטוי "היד הגדולה" פירשו המפרשים בדרכים שונות. לפי רש"י, המשמעות היא: "הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא". לפי הרמב"ן: "ועל דרך האמת יאמר שנגלית להם היד הגדולה, והיא מדת הדין שעשה ה' במצרים, כי היתה שם במצרים מכה בהם".
שאלות 8-9: התשובה לשאלות אלו עולה מן התשובות שלמעלה.
בברכה נאמנה
