האם מותר בשבת לתפוס/להחזיק בידים (אם באו לבד) כלב או חתולה הגרים בבית? האם הם נחשבים למוקצה? תודה.

לשואלת, שלום! בעלי חיים שרגילים להיות בבית, יש להבחין בהם בין שתי רמות של ביות: א. אם הם לא מנסים לברוח ואין כל צורך לרדוף אחריהם כדי לתפוס אותם - אין בהם איסור צידה בכלל (משנה ברורה סימן שטז ס"ק נט, ושם סוף ס"ק נז). ב. אם הם מנסים לברוח וצריך להתאמץ קצת כדי לתפוס אותם, אבל בגלל שהם התרגלו לבית הם צפויים לחזור - לדעת השולחן ערוך מותר לצוד אותם, וזהו עיקר הדין לבני עדות המזרח הנוהגים כמותו, ואילו לדעת הרמ"א ומנהג האשכנזים אסור לצוד אותם, וזהו איסור דרבנן (שם, סעיף יב). אם עלול להיגרם נזק כספי או צער בעלי חיים בגלל ההמנעות מלצוד אותם - יש להקל (חזון איש מועד סימן נב ס"ק טז, הובא בשמירת שבת כהלכתה מהדו' תשל"ט פכ"ז סל"ה). ואם הם באים אליך - בוודאי אין בכך איסור צידה, אבל הדבר תלוי בשאלה של מוקצה, כדלהלן. לגבי מוקצה מסתבר לעניות דעתי להקל בדבר, אם כי הנושא שנוי במחלוקת. באופן כללי נאמר בדברי חז"ל שבעלי חיים הם מוקצה בשבת, אולם אחד הראשונים, רבי חיים אור זרוע (שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פא), העלה סברה להקל: "מוקצה" הוא דבר שאין לו שימוש בשבת, ובעלי חיים בימי קדם שימשו בדרך כלל לעבודה או שחיטה ואכילה או גיזת הצמר וכדומה, ואלו פעולות האסורות בשבת. לעומת זאת חיות מחמד מיועדות לשעשוע, שהוא דבר שימושי בשבת. הוא שאל על כך את הרא"ש, והשיב לאסור (שם סימן פב), משום שטלטול מותר בכלים, וחיות מחמד אינן "כלי", ולא מצאנו בחז"ל חילוק בין בעלי חיים שונים. מחלוקת דומה מצאנו בתוספות במסכת שבת (מה ע"ב ד"ה הכא) לגבי אפרוחים: רבי יוסף המובא שם התיר לטלטל אפרוח, כי הוא ראוי לשמש כמשחק לתינוק, והתוספות דחו דבריו והוכיחו מהסוגיה שם שאפרוחים נחשבים מוקצה; אך יתכן שגם תוספות יודו באפרוח שלפני שבת ייעדו אותו למשחק. בילקוט יוסף (שבת ח"ב עמ' שפג) הכריע להחמיר כדעת הרא"ש, אך התיר לעיוור הזקוק לכלב נחייה (וכן הקל ביביע אומר ח"ה או"ח סי' כו להעביר תוכי שהשמש זורחת עליו ויש בזה צער בעלי חיים), ואילו הרב פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה ח"ה או"ח סי' כב אות כא) התיר טלטול חית מחמד המיוחדת לכך. ומאחר שמדובר באיסור דרבנן, ודעת המקילים מובנת - מסתבר להקל, בפרט שייתכן שבימינו אפילו הרא"ש יסכים להקל כי תפוצת חיות המחמד גדולה לאין שיעור מאשר בעבר. כאשר הרוב המכריע של בעלי החיים הם מוקצה - יש מקום לאסור גם את המיעוט הזניח מחמת הרוב, אבל כאשר לאנשים רבים בעיר המגע היחיד עם בעלי חיים הוא כחיות מחמד - הן לא מוקצה (בהקשר זה יש משמעות לעובדה ש"מוקצה" תלוי בדעת בני האדם, האם הם מקצים את הדבר מן הדעת). כיוצא בזה מצאנו (חולין טו ע"ב) שמי שיש לו חולה מסוכן בביתו ויודע כבר ביום ששי שיצטרך לשחוט עבורו בשבת מפני פיקוח נפש - הבהמה איננה מוקצה ומותר לטלטל אותה אפילו שלא לצורך פיקוח נפש, כי כבר בכניסת השבת הייתה מיועדת לשימוש. כעת ראיתי שכיוונתי גם לדעת דודי הרב יעקב אריאל שליט"א בתשובה שהתפרסמה באתר זה (ובשו"ת שאילת שלמה ח"ג סי' קו הרב אבינר שליט"א אוסר לכתחילה וכתב שאין למחות ביד המקל).