אבקש לשאול דווקא את הרב דוד חי הכהן לפי מנהגי הבא"ח והספרדים. 1- בסוף הב"י יו"ד ,רצד, מביא בבדק הבית בשם הרשב"א והראב"ד שעלי וורד אסורים בערלה בא"י ומותרים רק בחו"ל. ה"נהר מצרים" (ערלה, טו) כותב שהמנהג שאין ערלה בעלים אלו שמרקחים לסוכר ולדבש. האם גם באיסור חמור כמו ערלה נפסוק כמו המנהג שמובא בנהר-מצרים או שגם אפשר לצרף שבשו"ע (רצד, ב) כתב בסתמא שתמיד עלים פטורים? 2- מה לגבי מין מיוחד של צבר [זן "נפוליטיס], שהפרי שלו קטן ואינו נאכל ואשר מגדלים אותו לאכילת העלים, מה הדין? 3-כנ"ל, עלי לואיזה שמכינים מזה תה? אשמח אם הרב יענה על על שאלה לחוד.

1. כיון שורד נחשב כעץ שהרי מברכים עליו עצי בשמים הרי יש בו דין ערלה. אלא שהעורלה אוסרת פרי ולא עלים. השאלה כאן האם עלי הורד שריחם טוב נחשבים לפרי בגלל רגילות השימוש בהם על כן בא"י שאיסור עורלה הוא מדאורייתא נהגו להחמיר ובמצרים שהאיסור מדרבנן הקילו- ומן הראוי להחמיר בא"י עפ"י הטעם הנזכר. 2. כאן יהיה תלוי אם צבר זה נחשב לעץ על פי הכללים הידועים יש לאסור את עליו בא"י שזב עיקר הפרי ואם הוא נחשב לאדמה מובן שאפשר להקל. 3. לואיזה נחשבת לירק ולא לפרי ולכן אין לאסור אותה באיסור עורלה.