שכן שם גרוטאה ליד הבנין, והחוק אומר שאפשר לשים רק בימי ראשון [הוא שם ביום שלישי], ובא הפקח ושאל [את חברי]: אתה יודע מי שם? אם לא מודיעים מי זה כל הבנין מקבל קנס גבוה. האם מותר להגיד מי זה או שמא אסור להיות מלשין, כדברי הגמרא בסנהדרין, מד לגבי עכן? נכון להעיר שבמצות ראי"ה הרב זצ"ל מביא את הערות אביו על החפץ חיים וחולק שם על החפץ חיים. ונראה שרק לספר לאחד זה נקרא מלשין ולכן לספר לאחד תהיה בעיה, אך ברמז יהיה מותר כמו שכותב החפץ-חיים בכלל י. ולכן, האם יהיה מותר להגיד לפקח: מי ששם גר בדירה 4 [שזה רמז]?

שלום רב מותר לומר לפַּקּח מי האדם שזרק את הפסולת, בתנאי ש: א. לא יגדיל את העבירה שעשה. ב. יכוין לתועלת (ולא כדי להתנקם מאותו שכן וכד'). ג. אם יכול לעכב את הפקח וכד' עד שחבירו יפנה את האשפה - חייב לעשות כן. [מקור: חפץ חיים הלכות רכילות כלל ט' ס"ב, וראה בהסבר המפורט]. הסבר מפורט: כפי שעולה מהשאלה, אמירת הלשה"ר תועיל לדיירי הבנין (שבכללם המספר עצמו). מצב זה מוגדר כאמירת רכילות (על הדייר שהשליך את האשפה) לתועלת (של דיירי הבנין), שמותרת בחמשה תנאים המפורטים בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט' סעיף ב. בתשובה כתבנו את התנאים ששייכים בענייננו. השמטנו את התנאי הראשון – שיתבונן היטב אם הענין רע, משום שפשוט שהשלכת אשפה ברחוב וחיוב השכנים בקנס כתוצאה מכך הוא ענין רע. והתנאי החמישי – שלא יגיע לו נזק יותר ממה שהיה מגיע אילו אמר את דבריו בבי"ד – לא שייך כאן, כיון שהתקנות העירוניות (ובכללן שעד אחד יהיה נאמן עליהן) מחייבות את כל הציבור, כך הוצאת ממון בצורה שכזו לא נחשבת הוצאת ממון שלא מן הדין. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי ח"י סימן רסג. [בשולי התשובה אציין כמה נקודות מוטעות לענ"ד, שהשתמעו מתוך השאלה: א. הראיה מעכן (שמובאת בסנהדרין יא.) היא רק במקרה שאפשר להשיג את התועלת מבלי להיזקק לאמירת לשה"ר (כמו שבמקרה שם – שהיה אפשר לגלות את עכן ע"י גורל), אך במקרה שאמירת לשה"ר מוכרחת כדי להשיג את התועלת – מותר [כמובן שביתר התנאים שמזכיר הח"ח שם]. ב. אמירת לשון הרע אפילו ברמז אסורה (ח"ח כלל א' ס"ח סקי"ג וכן כלל ג' ס"ד סק"ג), ולכן אין הבדל בין אם אומר מפורשות את שם הדייר או שאומר שהוא גר בדירה 4. ג. דברי הח"ח בכלל י' (כנראה כוונת השואל לסי"ז סקמ"ג) אינם שייכים לענייננו, שכן הח"ח עוסק בהם באדם שלא מזיק לחבירו אלא מנקה עצמו מהחשד וממילא חבירו החשד נופל על חבירו, עיין במקור הדין בנמוק"י ב"ב דף ה: מדפה"ר, ואילו בשאלה מדובר שהמספר אומר ישירות לשה"ר על חבירו]. בברכה רבה הרב אשר עגם