שאלה
אני סטודנטית לחינוך מיוחד ותנ"ך. ראיתי שקיימות גישות שונות בעניין שילוב ילדי חינוך מיוחד במסגרות רגילות. חלק דוגלים בכיתות המתאימות למגבלת הילד וחלק מנסות לא לשים את הקושי שלו במרכז ולהכניס אותו ככל האפשר לחברה רגילה.
מה דעת ההלכה בעניין?
וכמה צריך לתת יחס לבעיה של הילד?
תודה
תשובה
שלום רבף
הגישה המשלבת יחד עם הגישה הפרטנית מקצועית נראות כחיבור המוצלח להתקדמות הילד.
בגמ' כתוב שכשיש ילד חלש יותר מאחרים מחברים אותו לכולם כך בחיבור זה יקלוט מה שיכול לקלוט. נראה ששיטת הלימוד היתה פרטנית כל ילד לפי הכשרונות שלו. הילדים היו בכל משך היות בתלמוד תורה. אולם שעות רבות הם משחקים תוך כדי שמירה. המלמד לוקח בתורנות ילד ללמידה פרטנית. כך שהילד החלש לא היה חריג אלא חלק מהנורמה .
היום שיש דגש גדול יותר ללמידה קבוצתית בכל אופן כדאי גם לשלב את הילד עם הילדים האחרים כדי למנוע הרגשת חריגות. וגם לתת מענה פרטני לקשיים המיוחדים. יש חשיבות גם להוציא ילדים כשרוניים ורגילים כדי שלא תהיה הרגשה שרק הילדים המתקשים יוצאים ללמוד פרטני.
כל טוב
