מדוע משתמשים בשם הפעולה: "המוציא" לחם מן הארץ?

לשואל שלום, נוסח הברכה על הפת נסמך על האמור בספר תהלים (קד, יד) "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן־הָאָרֶץ", וכך מבאר המלבי"ם שם: "עשב זה לא יתהווה ממנו לחם תיכף, רק אחר עבודה ויגיעה רבה, שידוש ויטחן וילש ויאפה, ואז נעשה לחם. וזה שכתוב 'ועשב לעבודת האדם להוציא לחם', שעל ידי עבודת האדם יוציא ממנו לחם, שעל ידי עבודתו בהעשב יוציא לחם מן הארץ". כלומר לעומת הפירות והירקות שהם יצירת שמים (ועל כן ברכתם "בורא פרי העץ \ האדמה"), הפת אינה גדלה על העץ, היא דורשת מהמבקש לאכלה שלבים רבים של יגיעה. לכן נוסח הברכה הוא "המוציא לחם...", לאמור: אין הפת בריאה אלקית כפירות האילן וירקות האדמה, אלא יצירה אנושית שיוצאת מן האדמה. כדאי לעיין גם בדבריו של בעל ה"תפארת ישראל" על המשנה (ברכות פ"ו, מ"א). בברכה נאמנה