שלום הרב, רציתי לשאול כמה שאלות לגבי סדר העדיפות של ברכת כהנים ותפילת שמונה עשרה. א. האם ראוי לכתכילה שכהן ישתדל לסיים את תפילתו כדי שיוכל לישא כפיים גם אם זה בא על חשבון הכונה שלו בתפילה? ב. מצב שכהן באמצע שמונה עשר ורואה שלא יספיק לעלות לברכת כהנים(לדוגמה שהחזן התחיל רצה), האם ראוי למהר לסיים כדי שיוכל לצאת החוצה בזמן קריאת "כהנים" וכך לא להתחייב? ג.האם ראוי להעדיף ברכת כהנים על פני תפילה בציבור? לדוגמה כהן שמגיע באיחור לתפילה ויכול להתפלל שמונה עשרה עם החזן בשעת חזרת הש"ץ וכך יחשב כתפילה בציבור, אך אז יפסיד ברכת כהנים. ד. שמעתי שיש תנאים מסוימים שכהן יכול לעקור רגליו ולישא כפיים תוך כדי שמונה עשרה. אם הרב יכול לפרט את הדינים, והאם ראוי להשתדל להימנע ממצב כזה, או שזה דווקא פתרון מומלץ? אשמח שהרב יצרף מקורות להרחבה. תודה רבה.

שלום רב: א. כל עוד שאדם עסוק במצוות התפלה לא יעסוק במצווה אחרת. לכן אין צורך להפריע לתפלה בשביל להספיק לשא כפיים. אולם אם הגיע לאלוקי נצור יכול לסיים ללא אמירת חלק זה בשביל לישא כפיים. ב. כל עוד עומד בתפלת שמונה עשרה לא יעלה ולא צריך לצאת מבית הכנסת. ג. יעמוד ליד ארום הקודש ושם יתפלל עם הש"ץ ויעלה לדוכן בעת שיגיעו לנשיאת כפיים. ד. אם הוא הכהן היחיד ונמצא בברכת רצה ומודים כשהש"ץ מגיע לברכת כהנים יעלה לדוכן ע' על זאת בס' קכ"ח ובמשנה ברורה ס"ק ק"ו. כל טוב