לצורך נסיעה באוטובוס לטיול, תיאמתי עם חבר (נקרא לו: ראובן) שנקנה יחד כרטיס "הלוך ושוב" כדי שהנהג ינקב ניקוב אחד בשבילי וניקוב שני על ראובן. הבעיה היא, שראובן עלה לאוטובוס לפני, ולא ידעתי אם הוא שילם כבר לנהג על שנינו או לא. שאלתי חבר נוסף שעמד לידי (נקרא לו: שמעון) אם ראה אם ראובן שילם, והוא ענה לי שראובן אמר לו בפירוש שהוא לא משלם. שאלתי את שמעון האם הוא בטוח שכך אמר לו ראובן, והוא ענה שכן. לכן עליתי לאוטובוס ושילמתי עבורי ועבור ראובן. כשפגשתי את ראובן התברר שהוא כן שילם כבר לנהג על שנינו, ונמצא ששילמנו כפול ממה שצריך. כששאלתי את ראובן מדוע אמר לשמעון לומר לי שהוא לא משלם, ענה לי שכנראה שמעון לא שמע כראוי, כי הוא אמר לו לומר לי שהוא כן משלם. והוסיף ראובן, שלפני כן אמר לי בעצמו שהוא ישלם עבור שנינו, וכנראה איני זוכר. א"כ, מי צריך לשלם על הטעות (מדובר בסכום של כשבעים ש"ח)?

מבואר בב"ק צט ע"ב שהמראה דינר לשולחני ואמר לו שהדינר טוב ועל סמך כך קיבלו ולבסוף נתגלה שהדינר רע והפסיד כספו, אם השולחני הדיוט חייב ואם הוא מומחה חייב רק אם קיבל תשלום. הסברא בכך שהדיוט נחשב כפושע לפי שאינו בקי בכך והיתה זו רשלנות ואילו באומן אם טעה מן הסתם היה קשה להבחין שהדינר רע ואין זו פשיעה אלא רק רמה של אבידה ולכן רק אם קיבל תשלום חייב כדין שומר שכר. מכאן למדים שהעושה מעשה על פי דיבור חברו ונגרם לו נזק, חברו חייב אם היה ברור שהוא סומך עליו ומתכוון לפעול על פי דיבורו, אמנם כמבואר אם הייעוץ היה בחינם חייב רק ברמת פשיעה, ולפיכך במקרה שלנו ששמעון לא קיבל שכר וכן לא היתה כאן פשיעה אלא שגגה ואולי אפילו אונס שהרי לא שמע טוב את דברי ראובן - שמעון פטור. לגבי ראובן ולגביך - ראובן בעצם הלווה לך כסף אלא שלא ידעת מכך ואינך זוכר שהודיע לך שישלם עבורך ולפיכך הכסף הלך לאיבוד. אם כן הדבר דומה לאדם שהלווה לחברו אך לא הביא לידיו את הכסף אלא הניח במום שאינו שמור והכסף נעלם, שודאי הלווה פטור, ולפיכך מעיקר הדין על ראובן לשאת בהפסד ואינך חייב להשיב לו כספו, אולם הואיל והוא טוען שהודיע לך קודם ואתה מסופק בדבר שמא אכן שמעת דבריו אלא ששכחת, הרי זה כאומר איני יודע אם הלויתני וחברו טוען ברי שהלווה, ואם כן כדי לצאת ידי שמים עליך לשלם, כמבואר בסי' עה סע' ט. בברכה,