שלום לרב, שאלתי היא אמנם לא בעלת השלכות מעשיות עכשווית, אך ייתכן שבמצבים אחרים תהיה לשאלה זו משמעות מעשית. באחד מימי ביה"ז התארחתי בעיר שאינה עיר מגורי. לאחר תפילת שחרית ניגש אלי אדם שאסף צדקה וביקש ממני תרומה. בכיסי היה מטבע של עשרה שקלים, והיה בדעתי לתת לו 5 שקלים, ולקחת ממנו עודף כמקובל. עקב כך שבאותה עת הייתי מעוטר בתפילין סימנתי לגבאי הצדקה (שאינו ממתפללי ביהכ"נ הקבועים, הוא אסף כדרך שנהוג בשטיבלים וכדו’) שאני מעוניין לקחת עודף מהמטבע של עשרה שקלים. הגבאי הוציא מכיסו יד מלאה במטבעות, וביניהן גם מטבעת של 5 שח. שמתי בידו את המטבע שלי, ולקחתי (כך חשבתי) מטבע של 5 שח כעודף. בהגיעי לאכסניתי גיליתי להפתעתי שלקחתי בטעות מטבע של שני שח במקום של 5 שח. כמובן שבמקרה זה סכום זה אינו משמעותי, ומחלתי עליו, ואף בכל מקרה אינני מכיר את גבאי הצדקה, וכמעט שאין דרך למצוא אותו, אולם "תורה היא וללמוד אנו צריכים", ומשו"כ אשמח אם ילמדנו רבנו - האם במקרה של טעות יותר משמעותית (כגון במקרה זהה אך בעודף של שטרות) או באדם שאינו מוכן למחול, וכדו’ - האם כאשר מכירים את גבאי הצדקה -מותר לקחת בחזרה את העודף החסר מגבאי הצדקה? אשמח אם הרב יוכל לכתוב מקורות לעיון... תודה רבה ושנה טובה

שלום רב: אנו פוסקים כדעת בית הלל שהקדש בטעות לא נחשב כהקדש. לכן בכל מקום שמבוררת הטעות שבעשיית ההקדש אין ההקדש חל. צדקה דומה להקדש ובודאי לא חמורה ממנה. כך יוצא שמותר לקחת עודף מהגבאי צדקה.