בס"ד לרב שלום רציתי לדעת בבקשה אם הבנתי נכון את הדברים. לפי הפשט- המפקד הראשון שנערך בספר במדבר הוא לעמ"י ליוצאי צבא מגיל עשרים ומעלה כי הם עוד מעט עומדים להכנס לארץ וצריכים לכבוש אותה ולכן מנה אותם כדי לדעת כמה הם. לפי הדרש מונה אותם שוב פעם בגלל חיבתן של ה’ לעמ"י. שאלותיי הם: 1.האם מתוך עמ"י מנה רק את החיילים המפקד הראשון נועד רק בשביל החיילים? 2.קראתי שכתוב כי סה"כ מפקדים בספר במדבר היו 2 למה הרי אחרי המפקד הראשון יש את מפקד הלווים הרי זה כבר שלוש.איך זה מסתדר? 3.כמה זמן עבר בין המפקד הנוכחי למפקד הקודם (אפשר לקבל גם תאריכים) 4.האם הכמות באותה מפקד הקודם לבין המפקד בספר במדבר היא אותה כמות. תודה רבה.

לשואל שלום, טעמים שונים נתנו למפקד הפותח את ספר במדבר המכונה "חומש הפקודים". הרמב"ן (במדבר א, מה) מציע ארבעה טעמים שונים: (א) כדי להודיע את חסדי ה' שבשבעים נפש ירדו למצרים ועתה הרבם כחול הים. (ב) כדי שמשה רבנו, אבי הנביאים, ואהרן הכהן, קדוש ה', ישימו עיניהם הטובה על ישראל ויבקשו עליהם רחמים. (ג) כדי לדעת איזה תפקיד מוטל על כל שבט במלחמת כיבוש הארץ (טעם זה מובא גם ברשב"ם לפסוק ב). (ד) כדי שיהיו מסודרים לקראת חלוקת הנחלה בארץ ישראל, שידע כל אחד לאיזה שבט הוא מיוחס. וכפי שציינת, חז"ל מבאים טעם נוסף, המובא ברש"י, והוא: חיבתם של ישראל. באשר לשאלותיך: שאלה 1: מפורש בכתוב (במדבר א, ג): "כל יֹצא צבא בישראל תפקדו אֹתם לצבאֹתם". לכאורה משמע מכאן שמי שלא יצא לצבא מחמת מחלה או מחמת זקנה - לא נפקד. לפי רש"י איזכור יוצאי הצבא בקשר למפקד זה אכן תמוה, שכן לשיטתו המפקד בא משום חיבתם של ישראל ולא לצורך מלחמה, לכן מבאר רש"י שיציאת צבא אינה תנאי למנין, אלא להגיד ש"בן עשרים" ו"יֹצא צבא" חופפים, ואין יוצא בצבא פחות מבן עשרים. שאלות 2-3: אכן שני מפקדים מרכזיים מופיעים בספר במדבר: האחד נעשה בחודש השני בשנה השנייה ליציאת מצרים, והוא מופיע בפרשת במדבר, והשני מופיע לקראת סיום החומש - בפרשת פינחס - מפקד זה נערך בערבות מואב בשנה הארבעים, לקראת הכניסה לארץ ולקראת חלוקתה לשבטים. יחד עם זאת, כשמתבוננים בסדר המפקד הראשון, רואים כי איננו עשוי מקשה אחת אלא מחולק לחמישה חלקים, ואלו הם: (א) מפקד השבטים (פרק א). (ב) מפקד הדגלים (פרק ב). (ג) מפקד הלוויים מבן חודש ומעלה (פרק ג). (ד) מפקד בכורות ישראל (פרק ג). (ה) מפקד הלוויים מבן שלושים ועד בן חמישים (פרק ד). שאלה 4: השוואה בין מנין השבטים שבפרשתנו לזה שבפרשת במדבר מעלה את הנתונים הבאים: (שבט ראובן) התמעטו ממנו אלפיים ושבע מאות ושבעים. (שבט שמעון) התמעטו ממנו שלושים ושבעה אלף ומאה! (שבט גד) התמעטו ממנו חמשת אלפים ומאה וחמישים. (שבט יהודה) התרבה באלף ותשע מאות. (שבט יששכר) התרבה בתשעת אלפים ותשע מאות. (שבט זבולון) התרבה בשלושת אלפים ומאה. (שבט מנשה) התרבה בעשרים אלף וחמש מאות! (שבט אפרים) התמעטו ממנו שמונת אלפים. (שבט בנימין) התרבה בעשרת אלפים ומאתים. (שבט דן) התרבה באלף ושבע מאות. (שבט אשר) התרבה באחד עשר אלף ותשע מאות. (שבט נפתלי) התמעטו ממנו שמונת אלפים. מן הראוי לעמוד על טעם השינויים בהתחשב בכך שמאז המפקד הקודם עברו שלושים ושמונה שנים. מדברי חז"ל והמפרשים עולה כי הסיבה שהביאה להתמעטות חלק מהשבטים היתה כשלונם בחטאים שונים, והריבוי לו זכו השבטים האחרים נובע מצידקותם. והרי פירוט הדברים כפי שלמדתי מפי מו"ר הרב איתן שנדורפי שי': ההתמעטות הגדולה של שבט שמעון: לפי רש"י (במדבר כו, יג) עשרים וארבעה אלף מישראל שמתו במגפה בעוון פעור, נפלו משבט שמעון (ראה תנחומא ויחי י). וכך כתבו גם רלב"ג (במדבר כו, יד) ומפרשים נוספים. וראה דברי רמב"ן בספר דברים (לג, ו). הריבוי הגדול בשבט מנשה: לפי מדרש "לקח טוב" (במדבר כו, לד) זכה שבט מנשה לפרות ולרבות כי "בנות צלפחד ממשפחותיהם היו, והיו צדקניות. ואם הבנות כן, כל שכן הזכרים". התמעטות שבטי דגל מחנה ראובן: ההשוואה בין נתוני המִפקדים מראה שכל שבטי דגל מחנה ראובן פחתו במנין שבפרשתנו לעומת זה שבפרשת במדבר. שבטי דגל מחנה יהודה לעומת זאת התרבו, ושבטי דגל מחנה אפרים ודגל מחנה דן - חלק התרבו וחלק פחתו. וכך כתב "רבנו מיוחס" (במדבר כו, נ): "למדנו שדגל ראובן חסר מכולן, ודגל אפרים חסר משבט אפרים בלבד, ומדגל דן חסר נפתלי, ודגל יהודה כולן יתרים, להודיעך אי זה שבט חטא". "רבנו מיוחס" לא מדבר על חטא מסויים, אך כבר ראינו שבעוון פעור הכשלון מיוחס לשבט שמעון. במה אם כן נכשלו שבטי דגל מחנה ראובן? בפרשת במדבר (ג, כט) ובפרשת קרח (טז, א) מבאר רש"י שרובה של עדת קרח היה משבט ראובן. ונראה שגם בתלונה השניה, תלונת: "אתם המתם את עם ה'" (יז, ו), בה נהרגו ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש מישראל (יז, ג), היו רוב הנופלים משבט ראובן, ואולי גם משבט גד הצמוד לראובן. הריבוי בשבטי דגל מחנה יהודה: ניתן לומר (על-פי רש"י למעלה ג, לח ודברי "לקח טוב" האמורים) שכשם שבני מנשה שהיו צדיקים התרבו, כך גם השבטים יהודה, יששכר וזבולן שהיו צדיקים התרבו. בברכה נאמנה