האם כשמקיימים מצוות כיבוד הורים או נתנית צדקה - המצווה צריכה להיעשות רק מתוך קיום מצוות ד’ (דהיינו - אני מכבד את הוריי רק בגלל שכך הקב"ה ציווה) או האם מתוך מוסר אנושי? והאם אדם לא-דתי המקיים כיבוד הורים בגלל שהוא מוסרי ומנומס - זה ייחשב עבורו כמצווה?

המוסר האנושי הוא נובע מהמוסר האלוקי "האלוקים עשה את האדם ישר" טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך כלומר הקב"ה מישר את האדם לדרך הנכונה נמצא שאין להבדיל בין המוסר האנושי ואדם צריך לאמץ ולהשריש בתוכו טבע מוסרי ובזה הוא מקיים והלכת בדרכיו מה רחום אף אתה רחום ואדם צריך לכבד את הוריו באופן טבעי כאשר הוא יודע שהטבע הזה הוא רצונו של ד' יש להניח שכל דבר חיובי שאדם עושה הוא משתתף בזה בתיקונו של עולם וזה טוב בעיני האלוקים. מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא אם אדם מסייע למלך בלי שהוא מתכוון לכך יש להניח שהוא עושה בזה נחת רוח למלך, כן הדבר כלפי שמיא. בודאי אילו היה מתכוון לעשות את הדבר הטוב בכוונה היה בזה עוד יותר נחת רוח למלך. צא וראה מה שאמרו חכמים שאם אדם אבד מטבע ועני מצא אותו הרי הוא מקבל שכר על זה אף שלא כיוון כלל למצוה וזאת לומדים חכמים ממצות שכחה ושכחת עומר בשדה וכו'.