שלום כבוד הרב, 2 שאלות: 1) א’. בכניסת שבת, אם מחמת הכנות לשבת, איחרתי והגעתי לביהכ"נ לאחר תפילת מנחה וכבר שקיעה, ניתן להתפלל מנחה עד כ-13 דקות אחר השקיעה, או שכיוון שנכנסת שבת בשקיעה (לעניין מלאכה לפחות...) נחשב אנוס ומשלים בערבית? 1) ב’. בקבלת שבת, הציבור כבר בסוף המזמורים או בפיוט "לכה-דודי", האם יהיה נכון להשלים לבד את המזמורים והפיוט? או שנכון יותר להשיג את הציבור ולהספיק ערבית עמהם, ויש לדלג על חלק מהמזמורים (אם כן אילו מהם? והאם יש להשלימם אח"כ?). 2) במניין שיש בו חתן אך הדבר נודע אחר שסיימו תחנון, אני באותו רגע עוד בתפילת עמידה ולכן כשהגעתי לתחנון כבר ידעתי שיש חתן, האם נהגתי נכון אם דילגתי על התחנון אע"פ שהציבור כולו אמרו קודם לכן? (האם זה מצד שאמירתם הייתה מבוססת על טעות ואי-ידיעה.?)

לשואל, שלום! 1 א. הדעה המקובלת בעיקר אצל פוסקי אשכנז היא שאין להתפלל מנחה אחר שקיעת השמש, לא בחול ולא בשבת, ובדיעבד ניתן להתפלל עוד כחמש דקות אחרי השקיעה, בהנחה שעדיין לא הגיע בין השמשות, אבל אין להתפלל בין השמשות (משנה ברורה סי' רלג ס"ק יד). זאת, על פי ההקבלה בין תפילת מנחה לבין קרבן התמיד של בין הערביים, עליו נאמר בגמרא שהוא נפסל בשקיעת החמה ואין מקריבים אותו בין השמשות. אולם לדעת הרב עובדיה יוסף שליט"א (יביע אומר ח"ז או"ח סי' לד) ניתן להתפלל מנחה גם בין השמשות, ולדעתו דין זה נוהג גם בכניסת השבת, ואין בכך סתירה למצווה לקבל את השבת, מפני שהעיקר הוא הימנעות ממלאכה ואין צורך לומר בפירוש שכבר הגיעה השבת. לכן, מומלץ לכתחילה להמנע לגמרי מתפילת מנחה אחרי השקיעה, אבל למי שנוהג כרב עובדיה יכול לסמוך על פסק זה גם בכניסת השבת. יחד עם זה, בבית כנסת שכבר אמרו בו "מזמור שיר ליום השבת" וקיבלו את השבת, אפילו אם הקדימו לפני השקיעה, אסור ליחיד להתפלל מנחה שם בנוכחותם, אלא יצא החוצה ויתפלל בחוץ (שולחן ערוך סימן רסג סעיף טו). 1. ב. מי שמגיע לתפילה אחרי שהתחילו קבלת שבת, עדיף שידלג על המזמורים ויצטרף לציבור ב"ברכו", ועדיף שיאמר קודם את הפסוק "מזמור שיר ליום השבת" בלבד, או "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה", משפטים שמהווים קבלת שבת. אם יש יותר זמן, יותר את הפרק "מזמור שיר" כולו וכן את הפיוט "לכה דודי" בעדיפות קודמת לשאר הפרקים. 2. מסתבר לי שנהגת נכון בכך שלא אמרת תחנון כשהתברר לך שיש חתן והציבור היה פטור מלומר תחנון. אגב יש להעיר, שהרבה פעמים קורה שהציבור מתחיל תחנון ורק אז מישהו מודיע שאין צורך לומר והציבור מפסיק באמצע משפט, ויש בכך לעיתים משום הוצאת שם שמיים לבטלה. לכן עדיף לסמן לשליח הציבור לפני כן, ומי שהתחיל לומר את המילים "א-לוהינו וא-לוהי אבותינו" ישלים את המשפט "תבוא לפניך תפילתנו" ובזה יסיים.